he

המילה 'ירושה' מתקשרת אצל רבים עם "כתב הצוואה", על פיו יחלקו הזכאים את ירושת האב. אך ישנה גם ירושה רוחנית,

תפיסת הצדקה ביהדות גורסת שכספו של אדם אינו שלו, אלא הוא בבחינת פיקדון שהופקד בידיו על-ידי הקב"ה. אחת הדרכים שבאמצעותן

היה להם קשה מאד לזרום עם התרגיל ולחלום גבוה על הזוגיות המושלמת. הם אמרו לי פה אחד: "מי מדבר בכלל

חז"ל אומרים שהאבות קיימו את כל המצוות עוד לפני שניתנה התורה – ואם כן למה עם מצוות ברית המילה חיכה

"..הפעם איש לא העניק לי כבוד מיותר, ואין חשש שמא חדר לליבי רגש גאווה. האם סיבה זו אינה מספקת כדי

כאשר זה מגיע לברכות שכבר הובטחו לפני כן ליהודי, כמו פרנסה בהרחבה, נחת מהילדים וכו', אבל באופן זמני הן תלויות

העובדה שלפני שבעים או שמונים שנה עלו יהודים ארצה, רכשו קרקעות והתיישבו בה – לא היא המקור לזכותנו על הארץ,

למה היהדות מתערבת בכל דבר? האין דרך אחרת למלא רצון ה'?

בעוד כולנו מנסים להתמקד ולהשקיע יותר בהורות, בזוגיות ובקשר שלנו עם הבורא, אנחנו מוצאים את עצמנו נשטפים במבול של פרסומות