על הפרק

ח"י באלול מכונה בעולמה של החסידות "יום הולדת שני המאורות הגדולים", היום שבו ירדו לעולם נשמותיהם הגדולות של הבעש"ט, מחולל

הרבה מאוד משאבים נפשיים וחומריים מושקעים בדברים רגעיים ובלתי-חשובים, הן בחיים האישיים והן בדברים שבין אדם לחברו. כשאנו מביטים לאחור,

החסידות מפנה את המבט לעבר הצד החיובי שבכל דבר. לא שאין היא מודעת למגרעות ולצדדים שליליים, אלא שהיא מבקשת לעקור

עקרון הבחירה החופשית הוא מיסודות היהדות, אך רבים מבינים אותו בדרך מוטעית. חופש הבחירה אין פירושו שהאדם רשאי לבחור ברע,

אז אם אתם אוהבים את הקיץ – דעו שגם הנשמה אוהבת אותו, שכן בקיץ ישנו גילוי אלוקי נעלה יותר

דומם צעדו המלוים, כל אחד כאילו הולך לתומו, מסתכל לצדדים אם אין מרגישים בו • כך הלך לעולמו הרב שעמד

אחת הפעולות שנעשתה על המזבח ונחשבה כקרבן בפני עצמו היתה הנחת העצים ושריפתם על מקום המערכה. לכן שימשו עצי המערכה

אין לדעת אם יזדקק המשיח לנו ולתכניותנו לצורך בניין המקדש, אבל אין ספק שעלינו להכין את הקרקע הרוחנית

רק כשבן המלך נשלח לגולה, מוצב בפניו האתגר הנכון. כאן, באוירה עויינת ומלאת הפרעות וקשיים – יכול הוא לגלות ולבטא

דווקא בעיצומם של ימי הקיץ, ימים שמסמלים את הנאות החיים והחופש, העם היהודי נכנס לאווירה כבדה של צער, עגמימות ואבל.