מעשה שהיה

משל נפלא ועתיק על בני מלך שנסעו לחפש את עתידם

"יֵשׁ כָּאן טָעוּת", נוֹפֵף בַּמִּכְתָּב מוּל עֵינָיו שֶׁל הַגַּבַּאי.. "הָרַבִּי אֵינוֹ טוֹעֶה", אָמַר הַגַּבַּאי. "אִם הַמִּכְתָּב מֻפְנֶה אֶל הֶעָשִׁיר מִצֶּ’רְנִיגוֹב,

אם תפתחו את ספר הטלפונים, תמצאו שמות משפחה שונים ומשונים. ישנה משפחה ששמה הוא "בריל", בעברית: משקפיים. נשמע די משונה.

והנה בחלומי אני רואה איש הדור פנים המחזיק בידו צרור ניירות והוא אומר לי בפנים מאירות: "בניירות הללו תוכל לצאת

האומנם נגזר עליי שלא אוכל עוד לעיין בספר, להתעמק בסוגיה, ולקיים מצוות תלמוד-תורה השקולה כנגד כל המצוות?!

'שלושה שאלות לי אליך" פתח הסולטן, "אתה יועץ חכם ובודאי תוכל לענות עליהן" • זהו סיפור על סוטלן טיפש, וזיר

העבודה במפעל המשיכה ללא הפרעות והכל נראה טוב. כך גם יכל להמשיך המצב עוד שנים רבות. אלא שביום בהיר אחד,

בתשובה לשאלתו מה לעשות, אמר הרבי שעליו לנסוע למוסקבה, ושם להתראות עם מספר חסידים. ביניהם היו סוחרים שהיו קונים סחורות

התזמורת השתתקה, הכינור נדם, ברל פקח את עיניו ולהפתעתו ראה, כי החתן מוטל על הרצפה, מחוסר הכרה!

"אני מבין שאתה מבקש מאוד לכבדני, אולם אינני רוצה לקבל את הכסף". "מדוע?", תמה הכובען. "אסור לי לקחת את הכסף",