בלוגים

'הם מגיעים בהמוניהם היישר משדה התעופה על קירותיו המתקלפים. יוצאי צבא, בני קיבוץ, מושב, עיר וכפר, כור ההיתוך של החברה

הכורה האחרון שפגשתי היה דמות נחמדה מתוך משחק מחשב ישן נושן שכיכב בתקופת ילדותי. מעבר לכך לא יצא לי לפגוש

בעידן הפייסבוק והוואטסאפ, ברגע אחד, ביכולתנו לחרוץ גורלו של אדם, לפגוע בכבודו, בשמו ובמשפחתו, ולא פעם אף להושיבו "בדד מחוץ

אחד הדברים שתורת החסידות נותנת לאדם, זה הכוח לדבוק באמונתו ולהישאר בשמחה בכל מצב וכך הוא מסוגל לראות את צרתו

כשנשב על הארץ בט' באב, כמובן רק במקרה שחס ושלום משיח עוד לא יופיע, ונבכה את החורבן, אל נא נשכח

'אך על דבר אחד השלטונות מתעקשים מאוד – עליי להבטיח להם שלא אנסה לגייר את הסינים המקומיים ולהעבירם לדת היהודית…"

גדודים של מתעמלים מציפים את המדרכה הצרה. "אבא", שואלת ביתי, "לאן כל האנשים האלו הולכים"?

המגפה פגעה בתלמידיו של רבי עקיבא מאחר ש"לא נהגו כבוד זה בזה". נשמע לכם מוכר מהמציאות הישראלית? מזכיר לכם את

גם אם לא יצא לכם לעשות סדר פסח בקטמנדו – נפאל, או לטעום לביבות של חב"ד בחנוכה באוקלוהומה ולא נפלתם