בלוגים

הכורה האחרון שפגשתי היה דמות נחמדה מתוך משחק מחשב ישן נושן שכיכב בתקופת ילדותי. מעבר לכך לא יצא לי לפגוש

בעידן הפייסבוק והוואטסאפ, ברגע אחד, ביכולתנו לחרוץ גורלו של אדם, לפגוע בכבודו, בשמו ובמשפחתו, ולא פעם אף להושיבו "בדד מחוץ

אממה, מסתבר שבשביל תחושת שובע לא מספיק להזין את הגוף, יש להזין גם את העיניים, וה'מן' לא עשה את העבודה..

'אך על דבר אחד השלטונות מתעקשים מאוד – עליי להבטיח להם שלא אנסה לגייר את הסינים המקומיים ולהעבירם לדת היהודית…"

גדודים של מתעמלים מציפים את המדרכה הצרה. "אבא", שואלת ביתי, "לאן כל האנשים האלו הולכים"?

המגפה פגעה בתלמידיו של רבי עקיבא מאחר ש"לא נהגו כבוד זה בזה". נשמע לכם מוכר מהמציאות הישראלית? מזכיר לכם את

הצעיר רק חייך אליי ואמר: "אחי, עזוב אותי מכל השטויות האלה. אנחנו עכשיו בטיול, תן ליהנות. מה זה משנה ימין

אזהרה! סוללה חלשה! נא להחליף או לטעון … כעת, אין לך מושג מהו האירוע, איפה הוא מתקיים, היכן אתה נמצא