עברית

פעם אחת בסוף החודש ביקש העשיר מ”החכם” לקרוא באוזניו את המאזן החודשי. הלה קרא את המאזן שהיה לא מרנין במיוחד,

הייתה התרגשות באויר הכיתה. אבל אז, ילדה אחת הרימה יד ושאלה בתמימות: 'בני ישראל, אכן חטאו אז. אבל אני, אני

מלאכים בהמוניהם מרחפים בחפזון למעלה ולמטה כשהם גוררים אחריהם בעמל רב שקים מלאים עד אפס מקום. תוך דקות מועטות נערמות

אחת הסיבות לכך שהעם היהודי היה מסוגל לשרוד אחרי העבדות שלו במצרים בתור עם נבדל, היתה הקדושה של חיי הנישואין

ימי הנחמה מפיחים בנו מחדש את התקווה ואת האופטימיות, שהן מקורות של כוח ושל עוצמה גם בימים קשים. עצם האמונה

אבוי!', קרא מעומק ליבו, 'הלוואי שהייתי אני זך וטהור כאברך יקר זה, שאין בידו להוכיח את צדקתו לבני-אדם המתבססים על

במהלך חלוקת הדולרים הידועה מברך הרבי מליובאוויטש יהודי שהולך עם קביים, שבט"ו באב השנה יזכה לרקוד!

לעזור לעלוב-נפש זה, שהוא קל-שבקלים, שיכור עד אבדן הכרה, אשר במו-ידיו הביא על עצמו את צרתו?!, למה?

מצגת בת מחצית השעה, מציגה בצורה מיוחדת את משנתו של הרבי מליובאוויטש, אותה הוא לימד אותנו ללא הרף, שלמרות העצב

"זה אתה?!", נזעקו התיירים, שלא האמינו למשמע אוזניהם. "כן", חייכתי, "זה אני והתפילין שלי". השניים היו מופתעים כל-כך עד שהתקשו