עברית

בפרשה הקודמת למדנו על תורת בעלי החיים. השבוע עוברת התורה לדון בתורת האדם – במצבי טומאתו ובדרכים לטהר אותו מן

כשהיינו ילדים ונסענו לטיולים עם ההורים, היינו נוהגים לשחק במשחקי חידות וחשיבה לאורך הדרך. כעבור כמה שעות כשאבא הכריז "הגענו",

בעל-חי אינו יכול לשנות את טבעו, אך לאדם יש בחירה חופשית. ברצונו יהיה נזר הבריאה, אך עלול להיות גרוע מבעלי

חג הפסח, "זמן חירותנו", מהווה עבורנו תזכורת והסברה למשמעותה האמיתית של חירות.

בהמשך לפרשה הקודמת ויקרא, מוזכרים גם בפרשתנו דיני הקרבנות השונים והפעם בהדגשת הציוויים המיוחדים לכהנים, הלא הם אהרון ובניו

היה היה זוג, שמידי שנה בשנה, כל פעם, הבעל מצא חומרות חדשות להחמיר, שכמובן, מי מבצעת אותם? אשתו…

שנה אחת

המצרים – שהכבשים היו אלוהיהם – שאלו את ישראל מה זה לכם? ואלו השיבו: לשחטו לקרבן פסח כמצוות ה עלינו,

קבוצת אנשי-מדע שאלו את הרבי מליובאוויטש – בין השאר – מהו תפקידו של רבי? השיב הרבי, "החשמל מאיר ומחמם ומביא

הגאולה האחרונה תבוא בניסים גדולים, כמו גאולת מצרים כי עדיין רב המרחק בין מציאות העולם כיום לבין אור הגאולה השלימה.