עברית

בחודש זה יש לנו שני תאריכים היסטוריים, שאפילו שבוע לא מבדיל ביניהם, אולם משמעותם המהותית וההיסטורית שונה בתכלית. י"ב תמוז

כאותו בן מלך שמאז שאביו גרשו מביתו וכל שאיפתו ורצונו לחזור לבית המלוכה – אז יפתרו כל בעיותיו, כך הגלות

השבוע בפרשה: פנחס המקבל ’אות הוקרה’ מה’ • מפקד בני ישראל • איך מחלקים ירושה • ומי יירש את משה

ימי בין המצרים הם שלושת השבועות שבין שבעה עשר בתמוז – היום שבו הובקעה חומת ירושלים, לתשעה באב – היום

הדרך הנכונה היא – "המבדיל בין ישראל לעמים". טובת כל הצדדים, הן היהודי והן הגוי, לשמור על מחיצה חזקה ביניהם.

כשאנחנו נתקלים בבעיה. נכשלנו בדבר לא טוב. במקום להתייאש בדיוק הפוך. זה אמור להוות אתגר. ואז כשאנחנו מתמודדים עם האתגר,

על פסגת הרי מואב, בנוכחות קהל רב, נהפך כנס שמטרתו גינוי וקללה לטקס שירת מזמורי ברכה. בלעם, הנואם המהפנט, כשנחה

הזיכרון הראשון שלי מהרבי הוא כשאני ילד קטן, כמעט בן חמש, עומד עם הוריי שיחיו בחדרו, ב"יחידות". ההתייחסות שלו אלי,

מלמד אותנו הרמב"ם הלכה נוספת: כשמזכירים את מלך המשיח, גם כאשר האזכור נעשה אך אגב ביאור ופירוש סוגיא הלכתית מסויימת