עברית

הייתה התרגשות באויר הכיתה. אבל אז, ילדה אחת הרימה יד ושאלה בתמימות: 'בני ישראל, אכן חטאו אז. אבל אני, אני

מלאכים בהמוניהם מרחפים בחפזון למעלה ולמטה כשהם גוררים אחריהם בעמל רב שקים מלאים עד אפס מקום. תוך דקות מועטות נערמות

אחת הסיבות לכך שהעם היהודי היה מסוגל לשרוד אחרי העבדות שלו במצרים בתור עם נבדל, היתה הקדושה של חיי הנישואין

במהלך חלוקת הדולרים הידועה מברך הרבי מליובאוויטש יהודי שהולך עם קביים, שבט"ו באב השנה יזכה לרקוד!

אבוי!', קרא מעומק ליבו, 'הלוואי שהייתי אני זך וטהור כאברך יקר זה, שאין בידו להוכיח את צדקתו לבני-אדם המתבססים על

ימי הנחמה מפיחים בנו מחדש את התקווה ואת האופטימיות, שהן מקורות של כוח ושל עוצמה גם בימים קשים. עצם האמונה

מצגת בת מחצית השעה, מציגה בצורה מיוחדת את משנתו של הרבי מליובאוויטש, אותה הוא לימד אותנו ללא הרף, שלמרות העצב

לכהנים היו בגדי מיוחדים לעבודתם במשכן או במקדש. הבגדים היו "לכבוד ולתפארת", ועבודה שלא נעשתה בבגדים המתאימים, נפסלה

"זה אתה?!", נזעקו התיירים, שלא האמינו למשמע אוזניהם. "כן", חייכתי, "זה אני והתפילין שלי". השניים היו מופתעים כל-כך עד שהתקשו

החזן משה טלישבסקי מבצע את הלחן המיוחד של החזן ישראל שור על מילות התפילה "שייבנה בית המקדש", בנוכחות הרבי מליובאוויטש