על הפרק

התברר שהעוצמות של העם היהודי קיימות בו במלוא עוזן, והן רק ממתינות לקריאה ולמנהיגות שתעורר את נקודת האמונה הטמונה בלב

צריך להביט על העם היהודי בעיני ההיסטוריה. בעיות וקשיים יש ויש, אבל לבסוף מתגברים. גם את שלטון-האימים של רוסיה הקומוניסטית

האסור והמותר, ההתנהגות והסגנון. על בית מקדש מעט – בית כנסת.

הלילות הארוכים של החורף מאפשרים לנו להכניס הבייתה אוצר אמיתי. תורה.

היהודי שהניח תפילין ליד הדוכן ברחובה של עיר, לא שינה בהכרח את השקפת-עולמו ואת אורח-חייו. אולי עשה זאת מפני שלא

האם בני-אדם שאינם שומרים תורה ומצוות ואינם בקיאים בענייני הלכה יכולים להביע דעה בנושא הגיור? ואם כן, מה אם שבת

מגיל רך מחנך אורח-החיים היהודי ללימוד מתמיד של פרשיות וסוגיות, שלא כל כך מוצאים בהן משמעות מעשית היום, אלפי שנים

סיפור העקֵדה מעמיד לפנינו שאלה יסודית – האם יש משהו שבעבורו אנחנו מוכנים להקריב את חיינו וחיי יקירינו?