חינוך

שאלה: שלום רב יש לי ילדה עוד מעט בת שלוש, ממש מתקשה להרדם, לא בדרך נעימה ולא בדרך הקשוחה, רק

במרוץ החיים יש ואנו נתקלים בבשורות, לעיתים טובות ולעיתים שאינן טובות. * איך להתייחס אליהן? הכל עניין של מידתיות

"אם סמכות, אז שתהיה כאן סמכות אחת בלבד! אנחנו החלטתי ואתם תבצעו…"

יש המוסיפים כהנה וכהנה על כל אירוע שהיה ויותר מכך על זה שכלל לא היה, אוי כמה גדלה מבוכתם אשר

הבה נקיים שיחת היכרות עם אבני הדרך שנאספו אל ילקוט החיים שלנו…

זה לא שעל האדם חלה החובה להתהלך עם מסנן צמוד אל פיו ולהעביר בעדו כל אמירה שלו, אולם לחלוטין חשוב

אין בני זוג שלא רבים לעיתים. השאלה היא איך (וכמה..) אנחנו רבים. כיצד נראית המריבה, ואיך היא מסתיימת. ובכל זאת,

הכוח להודות בטעות, הוא הכוח שמאפשר לנו להיות טובים יותר. ההכרה בשגיאה מאפשרת לנו להתעלות באמת. ואם כבר דיברנו על

בעת בה הנכם בוחרים אתרוג זכרו כי האתרוג האמיתי הינו ילדכם, הוא הזקוק לשימת לב ראויה, הוא זה שיש לעוטפו