בלוגים

'הם מגיעים בהמוניהם היישר משדה התעופה על קירותיו המתקלפים. יוצאי צבא, בני קיבוץ, מושב, עיר וכפר, כור ההיתוך של החברה

הכורה האחרון שפגשתי היה דמות נחמדה מתוך משחק מחשב ישן נושן שכיכב בתקופת ילדותי. מעבר לכך לא יצא לי לפגוש

בעידן הפייסבוק והוואטסאפ, ברגע אחד, ביכולתנו לחרוץ גורלו של אדם, לפגוע בכבודו, בשמו ובמשפחתו, ולא פעם אף להושיבו "בדד מחוץ

'אך על דבר אחד השלטונות מתעקשים מאוד – עליי להבטיח להם שלא אנסה לגייר את הסינים המקומיים ולהעבירם לדת היהודית…"

גדודים של מתעמלים מציפים את המדרכה הצרה. "אבא", שואלת ביתי, "לאן כל האנשים האלו הולכים"?

המגפה פגעה בתלמידיו של רבי עקיבא מאחר ש"לא נהגו כבוד זה בזה". נשמע לכם מוכר מהמציאות הישראלית? מזכיר לכם את

החיים מזמנים לחצים של גידול ילדים, ניהול משפחה ודאגה לפרנסה. אבל נזכור תמיד: העיסוקים החומריים הם רק תפוחי האדמה והשעועית..

"יהודים של הבעל שם טוב" אני קורא להם. יהודים פשוטים, שלא ידעו מה זו תפילה, אבל ליבם הגואה זעק 'אבינו