בלוגים

כהרגלי מצאתי לי פינה שקטה על הקרון, כדי לשבת ולהכין את המכתב השבועי, אלא שאז נגשה אלי סטודנטית עם פנים

יש מיליון ישאלים שעברו לממ"ד, וכשמגיע אליהם או לחיילים צוות עידוד שמפזר כמה מילים של אמונה ותקווה – זו תחמושת

החיים מזמנים לחצים של גידול ילדים, ניהול משפחה ודאגה לפרנסה. אבל נזכור תמיד: העיסוקים החומריים הם רק תפוחי האדמה והשעועית..

"יהודים של הבעל שם טוב" אני קורא להם. יהודים פשוטים, שלא ידעו מה זו תפילה, אבל ליבם הגואה זעק 'אבינו

איגור פכומוב ידע תמיד שלאמו – מרינה, יש שורשים יהודיים. משמעות מעשית לא הייתה לזה, אולי משום שאביו בוריס הוא

נדמה שאין לנו מונח נפוץ יותר בחיינו הזוכה ליותר המשגות, תיאורים ותשומת לב מהמושג אהבה. מדובר ברגש מורכב הן במאפייניו

שאלתי את החיילים, "מי זה הקצין?" הוא קצת נחבא אל הכלים. הצביעו לי עליו. תפסתי אותו ואמרתי לו: "או תפילין,

מדדנו תחפושות אצל סורנדה החייט הנפאלי, שבנו הביתה, חיברנו כיסא לכיסא – המחזנו את סיפור המגילה. הרכבנו רכבת קטנטנה, ושרנו

חג הסוכות הוא חג שמח. יש סוכה ויש ארבע מינים, יש שמחת בית השואבה ואצל חסידים יש גם התוועדויות והרבה