עברית

בשלושת השבועות בין י"ז בתמוז לתשעה באב קרו מאורעות מהמצערים ביותר בתולדות ימי עם ישראל

עברתי בין שרידי החדרים עד שהגעתי לחדר בו זכיתי לברכת הצדיק. חרדת קודש אפפה אותי. לפתע גיליתי את התפילין

בחודש אלול אנו נוהגים לברך איש את רעהו באיחולי שנה טובה ומתוקה. זו הגישה הראויה לימים האלה: לברך יהודים, לאחל

ילד הגדל לעולם של השגיות מבין שהכול מגיע לו, בצדק ובהמשך אף שלא בצדק, הוא הבין שהכול נועד כדי לשרת

מתוך אתר הילדים 'גמזו'

אולם זה הוא הגדול והמפואר ביותר באולמות המערה. כעת בדרך כלל אין כניסה ליהודים, פרט לעשרה ימים מיוחדים בשנה

אי אפשר לשכוח את המראות המיוחדים כאשר הרבי היה משתתף ב'פאראד' (=התהלוכה) כאשר פניו מאירות. בקטעי הוידאו נראה הרבי כשהוא

החשיבות של שלום-בית מצדיקה כל מאמץ לשמר אותו, ובעצם, לעשות את החיים עליזים ושמחים עוד יותר על ידי הליכה מחיל

אחד מרגעי השיא בהתוועדות המסורתית בכפר חב"ד הוא בעת מנגנים את הניגון "פדה בשלום". בפסוק זה בתהילים אחז אדמו"ר הזקן