קצר ולעניין

כולו מלא נוצות, וקורי השינה בפניו. הכול הביטו בו בתימהון והוא נעשה ללעג ולקלס. אפילו הילדים צחקו לו, עד שרצה

כשנתמנה המגיד ממזריטש לממלא מקומו של הבעש"ט, עסק מטבע הדברים גם במצוקותיהם הגשמיות של המוני העם. הללו באו אליו בהמוניהם,

כשהזכיר את שמות בני-משפחתו, שאלו לפתע הרבי: "מה מצב רגלה של אשתך?". תהה הקצין: "רגל?! איזו רגל?!"…

כשהומצאה הרכבת ורכבות החלו לנוע על מסילות הברזל, ישבו חסידים ודיברו בהתפעלות על ההמצאה החדשה…

"אני, לפני ה’יחידות’ נותן צדקה ומתפלל לקב"ה שעצתי תצליח, ואנשים נכנסים ושואלים שאלות כלאחר-יד"…

ביקש העיוור שיוליכנו לביתו. דחהו האיש באומרו: "עדיין לא סיימתי את אמירת הקינות ואיני יכול לקחתך עכשיו לביתך"…

לי אין מאומה, ואילו לך, ריבונו-של-עולם, הלוא יש גן-עדן. תן אפוא מטעמו של גן-העדן בדייסה העלובה שלי"

אבי טען שכיבוד אב הוא אחת המצוות הגדולות, ולכן עליי לשמוע בקולו. לבסוף החליט: "אלך אל הרבי ואתבע ממנו להורות

פעם עמדו חסידים ליד דלת חדרו ושמעו אותו מתהלך בחדר אנה ואנה, בחוסר-מנוחה, ואומר: "ריבונו-של-עולם, מה אכפת לך אם אעלה