על הפרק

החסידות מפנה את המבט לעבר הצד החיובי שבכל דבר. לא שאין היא מודעת למגרעות ולצדדים שליליים, אלא שהיא מבקשת לעקור

חיינו הקצרים מלאים התלבטויות בין טוב לרע, ואנו עדים לתופעה מעניינת: פעמים נדמה שרעיון או מעשה הוא טוב מאין כמוהו

אחת הפעולות שנעשתה על המזבח ונחשבה כקרבן בפני עצמו היתה הנחת העצים ושריפתם על מקום המערכה. לכן שימשו עצי המערכה

כאותו בן מלך שמאז שאביו גרשו מביתו וכל שאיפתו ורצונו לחזור לבית המלוכה – אז יפתרו כל בעיותיו, כך הגלות

תשעה באב – יום האבל הלאומי של עם ישראל – יהפך בהמרה לששון ולשמחה – חמש הפורעניות שארעו לעם ישראל

בימים אלו המזכירים את חורבן הבית והגלות אל לנו חלילה להתייאש, אלא להיפך, לדעת שעל-ידי "מסעי" – עליה ונסיעה –

רק כשבן המלך נשלח לגולה, מוצב בפניו האתגר הנכון. כאן, באוירה עויינת ומלאת הפרעות וקשיים – יכול הוא לגלות ולבטא

דווקא בעיצומם של ימי הקיץ, ימים שמסמלים את הנאות החיים והחופש, העם היהודי נכנס לאווירה כבדה של צער, עגמימות ואבל.

כאשר יהודי עומד בנחישות על אמונתו, בכוחו לנצח גם אימפריה אדירה כמו רוסיה הסובייטית. בנקודה הזאת נזרע הניצחון של עם-ישראל

האם יש אפשרות להבין בהיגיון דברים שבאמונה? האם האמונה, מעצם הווייתה, ניתנת להוכחה באמצעות השכל? מתברר שנדרש שילוב בין שני