מערכת האתר

בחודשים האחרונים אנחנו מתעוררים כמעט כל בוקר ושומעים צמד מילים שצובטות את הלב: "הותר לפרסום".. הלב כבר לא יכול להכיל

כאב השכול הוא בלתי נתפס והאמונה בה' הופכת בלתי מובנת מאליה. אך דווקא כשהכל חשוך ונראה לא מובן – עלינו

גם רופאים מדגישים, שאדם זקוק לעיסוק (אף כי – לא מעבר לכוחותיו), אבל להיות הולך בטל, זה מאוד לא טוב

כאשר אדם מתייגע. כשהוא מושיט את ידו למטרה, גם כשזה כרוך במאמץ, ונראה בלתי אפשרי להשגה, מובטח לו שהתוצאה תהיה

מבחוץ נראה שהכל טוב, חברות. משפחה, לימודים, אבל בנפש שלי פשוט קשה לי וכואב. ואני מרגישה שאף אחד לא מבין…

נטייתם הטבעית של בני-אדם היא לא להבליג על פגיעה בהם, אלא לנטור ולנקום ולהשיב לפוגע כגמולו. יהודי מצווה להתגבר על

דווקא בשל היותנו העם המוסרי בעולם, שמוסריותו נשענת על תורת אמת ואלוקים חיים, עלינו לרדוף עד חרמה ולכלות את מבקשי

הקול היחיד שנשמע היה רשרוש הפתקה שבידי הרבי. ר' מענדל עומד מול הקודש, מביט בבושת פנים בעיניו הזכו?ת של הצדיק.

מכתב מהרבי מליובאוויטש, על הגדרתם של המצוות שניתנו מהבורא, והרלוונטיות המלאה שלהם לחיינו היום ובכל הדורות..

לעיתים אנחנו עומדים מתוסכלים ומיואשים מול ילד שההתנהגות שלו פוגעת או מזיקה למשפחה שלנו. ניסינו לדבר ולשכנע, נתנוּ עונשים ופרסים,