שמעתי פעם אמרה מצחיקה כי ישנם כמה סוגים של יהודים: ישנם יהודים לבביים, יהדותם מתבטאת רק בלב, ישנם יהודים קיבתיים, שיהדותם מתבטאת בקיבה באמצעות הצ’ולנט והגפילטע בשבת, או הקרפלעך בפורים והושענא רבה…! השבוע נזכרתי באימרה הזאת בעקבות מאורע שאותי משום מה מעט שיעשע.
חלק מעבודת השליחות שלי היא פעילות יהודית בבית הילדים בעירנו שברוסיה. כשהילדים קמים בבוקר, אנו אומרים יחד 'מודה אני' ונוטלים ידיים, כמו"כ בארוחות (ברכות ונטילת ידיים). אחד מהדברים המאתגרים עבור הילדים הוא לברך מתוך הסידור: “אנחנו יודעים את הברכה בע”פ” אומרים הם במקהלה .. הסיפור נגמר כשהילדים בחוסר חשק מוחלט עושים לי טובה ומברכים מתוך הסידור.
יום שישי בבוקר אני צועד לי לתומי לכיוון בית הילדים בידי אני אוחז עוגת קוקוס מדיפה ניחוח ביתי, אני ניגש לחדרי הילדים מעיר אותם בעליזות ומבשר להם על ההפתעה לכבוד שבת שהבאתי.
בתוך דקות ספורות, הילדים נטלו ידיים, לבושים, מצוחצחים, ויושבים במקומם. הם פוצחים כבמקהלה בברכת התורה, ברכת בורא מיני מזונות, שהכל , ודממה בחדר מלבד קול לעיסה חרישי…
ה"טועמיה" מסתיים ואני כבר מצפה לסרט הקבוע .. אך הילדים כמו בתזמון מראש לוקחים סידור ומעצמם מברכים מתוך הסידור, כנראה שקישרו אותי עם העניין הזה וכהכרת הטוב גמלו לי בברכה מתוך הסידור…
נזכרתי ביהודים של…
יהודים של קיבה… אך יהודים בריאים וחזקים…
יהודים בצבא של השם…