בקרוב ממש

כפר חב"ד, ישוב  חסידי גדול  הממוקם  בדרך לירושלים , הרבה מתושביו של הכפר  יוצאי רוסיה, ואלו מטביעים  את חותמם  הלבבי  והחם  אף  על השאר. בימי פגרא  וחג  נוהגים התושבים  להתאסף  בבית הכנסת  הגדול של  כפר חב"ד – "בית מנחם" שמו (כשמו של הרבי)  ומסובים  יחדיו בהתוועדות רעים.      
  
באירועים  אלו שחים  החסידים  בינם ובין עצמם  על  אודות  מצבם הרוחני  ועל הצורך  ב"תקשרות"  עם הרבי,   וזו הזדמנות  מצויינת  לשמוע גם  סיפורי אישיים מרגשים,  את הסיפור  הבא  שמענו באחת התוועדויות  האלו מפי  החסיד  ש.ר.  מתושבי  הכפר.                 

קודם שעליתי לארץ-הקודש, בשנת  תשכ"ז,  היינו אני  ובני  משפחתי  מוגדרים כ"מסורבי עליה", פעמים  רבות  הגשתי  בפני  שלטונות ההגירה  של הברית  המועצות  בקשות להיתר- יציאה, אלא  שבכל הפעמים נעניתי בשלילה.

בשנת  תשכ"ו עלה  גיסי עם משפחתו  לארץ,  קודם  נסיעתי  ביקשתיו  שיבקש את  ברכת  הרבי מליובאוויטש עבורנו  שנצא  בעמק  הבכא.

והנה, באחד מלילות חודש תשרי תשכ"ז. ואחלום חלום, ובחלומי אראה  איש  הדור  פנים  המחזיק  בידו  צרור ניירות והוא  אומר לי בפנים מאירות: "בניירות הללו תוכל  לצאת  את  רוסיה ותגיע  לארץ – ישראל ", 
וימסור  את הניירות  בידי, וילך.

התעוררתי .  במחשבה   ראשונה  חלפה בראשי  האימרה:   "חלומות  שווא  ידברו" ,  אך  היות  ומצב  משפחתי  היה  בכי  רע  מבחינה  כלכלית,  החלטתי  שאין  מה  להפסיד. אנסה  שוב  ויהי מה  שמתי  פעמי  אל עבר  משרדי  ההגירה,  ובפנייתי אל  הפקיד   המטפל  בבקשות  נתקלתי  במבטו  התמה:  "הרי דחינו  את בקשתך  אך  לפני  זמן  קצר .ומה  מעשיך  כאן  שוב?",  אך  אני  בשלי,  מלאתי  את  טופס הבקשה ומסרתי  לפקיד,  מי  יודע?  והלא  נאמר  "שלח  לחמך  על  פני  המים"…  ולפתע ,  הפלא  ופלא,  לאחר  שלשה  ימים  בלבד  היגיע   שליח  מטעם  משרד  ההירה  ובידו  היתר – היציאה המיוחל…                                                        
עלי   לציין  כי  בדרך  כלל  אף  כאשר  מאשרים  לאדם  לצאת  את  ברית  המועצות  הרי  שהדבר  אורך  זמן  רב  וכורך בהזמנה  לראיון  וכו', ואף  זאת,  הרי  שרק  שם  במשרד  ההגירה.  נותנים  את  הניירות הדרושים. 
ואכן,  כעבור  זמן  קצר   עלינו  לארץ- הקודש , בשדה  התעופה  בלוד  המתינו  לנו  גיסי  ובני משפחתו.  משם  נסענו  יחד  לביתו. צעדנו בעקבותיו  במדרגות   הבית,  שם  ציפתה  לנו  מסיבת  " ברוכים הבאים ".
ולפתע  מה רואות  עיני- במרכז  קיר  הסלון היתה  תלויה  לא  פחות  ולא  יותר…  תמונתו  של  אותו  זקן 
שנראה  לי בחלום.
"מי זה" – שאלתי  בקול  רועד  את  גיסי, וזה  השיבני  "זוהי  הרי  תמונתו של הרבי… "
לא  אלאה  אתכם  מדברים .  התברר  כי  בחודש   תשרי  שעבר  נסע  גיסי  לארצות- הברית  לביקור  אצל  הרבי, כבקשתי  כתב  הוא   מכתב  ברכה  עבורינו  שנזכה  לצאת  מרוסיה , ועוד  באותו  היום זכה  לתשובה  מהרבי: "בקרוב  ממש!" . 
ניחשתם נכון: באותו היום בו נתן הרבי את  ברכתו חלמתי  אני ברוסיה את  חלום  הבשורה…