עמוסת מטלות ושאיפות ופשוט שחוקה

נקל להבין, שאני שחוקה מעומס המטלות ומיעוט שעות השינה, עד שאני מאבדת את סבלנותי ורוב הזמן מתהלכת בפנים נפולות ה"י. ניגוד גמור לאופיי הבסיסי!!! מאז ומתמיד שמחתי בחלקי (ועתה עם משפחתי אני שמחה בחלקי עוד יותר תודה לה'), אך איך לצאת מהמצב הזה, ולמרות הקושי להשאר שמחים ורגועים??? מה גם, שאינני מצליחה להוריד ולו מטלה אחת הקשורה בבית. אם אלך לישון בבית מבולגן או מלוכלך, אהיה מדוכדכת עוד יותר. את ילדי אני משתדלת לחנך להרים ולסדר אחריהם, ועם זאת, אצלם זה לא מגיע כמובן מאליו, וגם על זה צריך להוציא אנרגיה… מה עצתך עבורי? מודה מאוד מראש. 

תשובה:

שלום,

סדר יומך אכן נראה עמוס עד מאוד, עד כדי כך שאינך מותירה מעט זמן איכות לעצמך. למעשה זהו מרשם בטוח לקריסה וודאית. לא יתכן שעולו של כל הבית ייפול רק על כתפייך. שתפי את בעלך בקשייך, לבנו יחדיו את הסוגיה וראו במה הוא יכול להטות כתף על אף השעה בה הוא מגיע אל הבית. כמו כן, הילד הגדול כבר בן 13, הוא בוודאי יכול להצטרף ולתת כתף למאמץ המלחמתי . . .

דבר אחד בטוח, חייב להתבצע כאן באופן מיידי שינוי תפיסת עבודה בסיסי, אין צורך להוציא מנת אנרגיה עודפת על סידור חדרי הילדים, אדרבא, יש לגרום להם להיות שותפים למערכת הביתית. הילדים לעולם לא יחושו כי הסדר בבית הינו בראש מעיניהם כל עוד את משדרת להם כי הדבר חשוב לך. נסי להנחיל להם את התובנה כי עליהם לסדר את חדריהם ואת רק תכווני, אולם לעולם לא במקומם.

שמעתי בעבר משכנתי, המורה בלה מורוזוב ע"ה, כי אמה הייתה מסתגרת בכל יום שעתיים בחדרה. כששאלו אותה ילדיה, אמא, לאן נעלמת? ענתה להם האם, הלכתי לעשות לכם אמא! הלכתי לנוח. אם תתמידי במירוץ הבלתי הגיוני של רדיפה אובססיבית אחרי כל גרגר אבק או צללית של אי סדר, הרי זה מתכון בטוח להרס מושלם. עדיף שהבית יהיה מעט פחות מסודר ולא חלילה שאת תקרסי.

דבר נוסף, תפרגני לעצמך מדי זמן לצאת עם בעלך בערב (כן כן, אפילו שהוא עייף . . .) צאו למסעדה, תתרעננו, תחליפו אוויר ואווירה זה ממש חמצן לנפש. כשתתחילי מעט יותר לחשוב על רווחתך האישית, תחושי לפתע עד כמה יש לך יותר כוחות כדי להתנהל נכון בבית.