שאלה:
שלום רב,
יש לי בן, בן -5 ובת בת 3. שמתי לב שכל הזמן ילדי משתלט על הקטנה באופן אגרסיבי וממש מבטל את אישיותה. בכל מה שהיא באה לגעת ולשחק לוקח לה מהיד ופתאום מחליט שהוא רוצה לשחק עם זה. אם היא עושה משהו שאינו לרוחו הוא צורח עליה ותופס לה את הראש בצורה לא נעימה. כל הזמן מחלק לה פקודות ולוקח אותה בכוח ממקום למקום. כשאני רואה זאת מהצד אני ממש מתאמצת לא להתערב .. אבל זה פשוט כואב לי וצר לי עליה.. כי היא כזאת עדינה (ומתוקה..) ובאמת שהיא ממש ילדה טובה ומנסה כל הזמן לרצות אותו. לאחרונה שמתי לב שהיא צוברת כעס כלפיו וכשמתקרב אליה (לא על מנת לריב) ..סתם יצירת קשר של שיחה עימה אז היא מתרחקת ממנו ואומרת לו "לך מכאן " .."לא רוצה"… אני מנסה ליצור חוויות משותפות נעימות ביחד שיתחברו בניהם אבל הוא כל הזמן ניראה כועס עליה.. גם דיברתי איתו והסברתי לו שהיא לא בובה , היא בן אדם.. עם רגשות ורצונות משלה כאינדיבידואל .. אך לשווא.. יש פתרון לזה?!..:)
תודה
תשובה:
בדרך כלל מומלץ שלא להתערב במריבות ילדים, הדבר חשוב ביותר לשם עיצוב אישיותם ויכולתם להציב לעצמם גבולות. מה גם שככל הנראה גם במקרה זה עשוי הדבר להגיע לבסוף אל המנוחה ואל הנחלה, אלא שהמקרה אותו הנך מעלה נראה מעט כחורג מהנורמות המקובלות. נראה כי מדובר כאן בהחצנת אגרסיות, הילד מחצין כלפי אחותו את אשר הוא סופג במקום אחר, זה לא מגיע רק על רקע של קנאה או תחרות.
ראשית, חשוב לבנות בעצה אחת עם הילדים את ספר החוקים של הבית. חשוב שהם ייקחו חלק פעיל בעיצוב חוקי וכללי ההתנהגות. כך הם, ובייחוד הוא, יחושו שהשפעתם על המהלכים בבית רבה ונותנים מקום של כבוד לדעתם על אף גילם. במקביל, חשוב לנצל רגעי רגיעה ולשוחח איתו על דברים הנעימים לנו ועל כאלה שאינם נעימים לנו. לנסות להבין האם דבר מה או מישהו מציק לו בזמן כלשהו. לשקף איתו את תחושת אחותו בעת שהוא מציק לה.
חשוב לבדוק תוך כדי את תגובותיו (בעת השיחות) ולציין היכן הן היו עזות יותר והיכן הן היו מינוריות עד כדי שקט מוחלט.
סביר להניח, כי הצבת הגבולות בשילוב השיחות ומתן תשומת לב ראויה יניבו יחדיו את התוצאה המקווה בס"ד.
בברכה להצלחה רבה מתוך בריאות ושמחה.
|
|
יצחק ריבקין הוא יועץ חינוכי בעל ניסיון רב, הניחן ביכולת אבחון אינטואיטיבי. מחבר הספר 'לאהוב ולחנך'. ידיו רב לו במתן פתרונות חינוכיים בכל הקשור לחינוך.
|
