שאלה:
יש לי בעל הרפתקן. הוא אוהב לעשות דברים אתגריים, ובעיני אפילו מסוכנים. למשל ללכת עם הילדים הקטנים לטיול על צוק גבוה, או ללכת לחוף בלי מציל ועוד הרבה. חשוב לציין, שבאופן כללי יש לנו זוגיות טובה, אלא שעיקר המריבות שלנו הם סביב העניין הזה. בפסח אנו מתכננים ללכת לטיול (שנינו אוהבים לטייל), ואני חוששת שכמו תמיד, הוא ירצה לעשות משהו מסוכן עם הילדים, ואני לא אסכים, ותתחיל מריבה… וכל הטיול ייהרס (לפחות בעבורי). מה אפשר לעשות? איך מתמודדים עם מצב כזה?
תשובה:
קראתי את שאלתך בעיון, וניסיתי להיכנס לנעלים שלך, ובמקביל גם לנעליו של בעלך.
כתבת בדברייך ששניכם חובבי טיולים, אלא שהמחלוקת העיקרית בניכם היא על אופי הטיול, וכמו כן גם על מה מוגדר מסוכן ומה לא.
בעלך למשל סובר שלהכניס את הילדים לחוף בלי מציל, זה לא מסוכן, אחרת סביר להניח, שלא היה מסכן את ילדיכם. את, סוברת אחרת.
השאלה המרכזית שעלתה לי מול הדברים שכתבת היא, מדוע הנושא הזה גורר אתכם למריבה? מדוע לא ניתן לשוחח על כך מבלי לריב? והתשובה, כך אני מניחה היא, שבאמת מדובר על נושא טעון מאוד בניכם. הוא טעון כי הוא אינו עוסק רק בעצם הגדרת הטיול, אלא ביחס ההדדי והרגשי בניכם.
ייתכן שבעלך מרגיש כי אינך סומכת עליו. שאין לך אמון בו ובאחריותו, ולכן הוא מתקשה ליצור דיון "ענייני" בנושא. וכמו כן, מדברייך עולה שאת מרגישה כי בעלך אנו מתחשב בך וברגישות שלך. הוא עושה דברים מסוכנים, ובכך אינו מתחשב בבקשתך ובפחדייך. וממילא בכל פעם שהנושא עולה, צפים בכם התחושות הרגשיות "שמקפיצות" את השיח לכדי מריבה.
מתוך ההבנה הזו, ננסה להגיע לפתרון המעשי.
האמת שאין פתרון קסם… הפתרון מתחיל קודם כל בשיח מקדים. כלומר שיחה שאינה מתקיימת בתוך הטיול עצמו, אלא למשל בחג הקרוב, בזמן של נחת, כששניכם רגועים, אז לפתוח את הנושא, בשלווה. ובעז"ה העובדה שכתבת שיש לכם בסך הכל זוגיות טובה, תסייע לכם לנהל שיחה חיובית ובונה.
וכפתיחה, על מנת לשוחח על הנושא בצורה יעילה ובלי היגררות למריבה, את תהיי מוכרחה להיכנס לרגע לנעליים שלו, וללב שלו.
כעת אנסה להציע לך מספר שלבים לשיחה שכזו, אך כמובן שחשוב שאת תרגישי בפועל, מה נכון עבורכם. ראשית, חשוב לפתוח השיחה דווקא בנקודת הדמיון וההסכמה. בכך ששניכם חובבי טיולים. תאמרי לו למשל, ששאת שמחה בכך שהוא אוהב טיולים, שיש בו את החיות והשמחה הזו. וכמו כן תוסיפי, שגם את אוהבת לטייל ולנפוש איתו ועם הילדים.
שנית, חשוב להתייחס להרגשה שלו- שאינך סומכת עליו. זה הזמן לשדר לו שאת מבינה את התסכול שלו בכך שנדמה שאינך נותנת בו אמון. לאחר מכן, שתראי שבעלך מתרכך ומרגיש שאת מבינה את המקום שלו, תוכלי לדבר איתו על הצורך שלך.
גם כאן, חשוב שתמשיכי לשוחח מבלי להאשים, אלא להסביר את הצורך שלך. את יכולה לומר לו, שאת מחכה לטיולים המשפחתיים, להנאה המשותפת, אלא שחשוב לך שתחליטו ביחד מה עושים. תוסיפי כי את סומכת עליו, אבל על הילדים הקטנים, קשה לסמוך. קשה למשל לסמוך על ילד בן 6 שהולך ליד הצוק, שחלילה לא ינסה להתקרב יותר מדי… מעבר לכך, אפשר לדבר על החשש (ושוב בלי להאשים) שהילדים ילמדו ממנו, ויחשבו כי גם כשהם לבד הם יכולים להיכנס לים בלי מציל, או לטפס על צוק, כשהם בלי השגחה.
ומתוך הדברים, תבקשי ממנו שיתחשב בך ובפחד שלך, ושתחשבו ביחד אילו טיולים מתאימים.
כמו כן את יכולה להציע לו, שאת טיולי האתגרים שהוא אוהב, יעשה עם חברים, או עם אדם קרוב אחר.
ועוד דבר אחרון. מעבר לכל אלו, חשוב שתחשבי עם עצמך, מתי הפחד שלך אמיתי ומוצדק, ומתי גם את יכולה קצת "לשחרר". הפחד בסך הכל הוא מנגנון טבעי, אך חשוב שנבחין מתי הוא "שולט" בנו, ומתי הוא באמת מזהיר אותנו בפני סכנה. כמו למשל שאנו הולכים ללונה פארק ופוחדים מאיזה מתקן, סביר כי למרות הפחד, (ואם אנחנו נהנים מזה כמובן..) נעלה למתקן, כי אנחנו יודעים, שאין באמת ממה לפחד. כך כדאי שתבדקי עם עצמך, מתי את יכולה לשחרר יותר – איפה זה "אוטומט הפחד", ואיפה זה באמת מסוכן.
ולסיכום, אני מקווה ומאמינה, ששיחה ברוח של הבנה הדדית, מבלי להאשים, אלא מתוך הבנה לצרכים העמוקים ההדדיים, תוכלו להגיע לעמק השווה, ובעז"ה לטיולים מהנים ובטוחים יחד.
שיהיה חג שמח, ובהצלחה,
אודליה.
