מחקר שפורסם לאחרונה בבריטניה הצליח להדאיג את תושבי הממלכה המנומנמת. האתר "בייבי סנטר" קבע כי "מוחמד" הפך שם לשם הפופולארי ביותר לבנים. מתברר כי בשם הגיוון האתני, הופכת הממלכה הבריטית למוסלמית יותר ויותר.
אולם מה לנו כי נלין על מה שקורה מעבר לים – כאשר זהו גם השם הנפוץ ביותר לבנים שנולדו בתחומי מדינת ישראל? שלושה וחצי אחוזים מהתינוקות בישראל שנולדו בשנת תשע"ד, נקראו על שמו של מחולל האסלאם. יותר אפילו מהשם "יוסף", שצבר רק כשלושה אחוזים.
אמנם שיעור הלידה המוסלמי גבוה לצערנו יותר מזה היהודי ונכון שקצב הגדילה של האוכלוסייה הערבית בישראל גבוה יותר מקצב הגדילה של כל אוכלוסיה אחרת במדינה (וגם של כל אוכלוסיה ערבית במדינה אחרת, אבל זה כבר נושא לדיון בפני עצמו) – מכל מקום הם רחוקים מלהיות הרוב במדינה. כך שהסיבה ששם ערבי כה מובהק מופיע בראש רשימת השמות הפופולאריים בארץ, זועקת דרשני!
*
הבעיה מתחילה אצלנו. בעוד שהערבים נצמדים לשמות המסורתיים של עמם – אצלנו בוחרים אנשים ואפילו ידוענים שנושאים תפקידים ייצוגיים לקרוא לילדיהם בשמות בעלי צליל זר. שמות המושפעים מתרבות נוכרית. יהודים רבים מחקים אותם ומעניקים גם הם שמות כאלו לילדיהם, עד כדי כך שישנם מחוזות מסוימים בעיר העברית הראשונה – זו ששמה נבחר כי הוא "נותן סיפוק לאוזננו העברית", כפי שציין אחד ממייסדיה – ששמות עבריים כמעט לא מצויים בהם.
בעיצומה של מלחמת השחרור, הוקמה בצה"ל "ועדת השמות העבריים", שקראה לחיילים לעברת אפילו את שם משפחתם, על מנת למחוק כל זכר לתרבות שממנה הגיעו כדי להיטמע טוב יותר בכור ההיתוך הציוני. אף אחד לא העלה על דעתו כי ביום מן הימים יצטרכו לעברת כאן בארץ ישראל אפילו שמות פרטיים.
*
פרשת השבוע, "שמות", נקראת כך על שם שמותיהם של בני יעקב המופיעים בתחילת הפרשה. חז"ל מלמדים כי בני ישראל נגאלו ממצרים, בין השאר בזכות "שלא שינו את שמם". גם בגלות מצרים הם התעקשו לשמר את השמות העבריים, שמדגישים את השוני המייחד אותם מהמצרים שסביבם וכך נמנעו מלהיטמע בהם.
כאשר אנו נקראים בשמות יהודיים, אנו שומרים על איזשהו קשר מינימאלי ליהדות. ללא שם יהודי, אנו מנותקים יותר מעברנו המפואר וזהותנו הולכת ומיטשטשת.
על רקע הבריחה העברית משמות עבריים בולטת יותר ההיצמדות המוסלמית למסורת (שלהם). אולי זו הסיבה שמאחורי הצלחתם לקחת מאתנו עוד ועוד שעלי אדמה ועמדות שליטה בארץ. הם מחוברים למסורתם (המעוותת) ולא מתביישים בה, והיא מעניקה להם נחישות לתבוע מאתנו עוד ועוד ולגרום לנו לנשל את עצמנו מרצון מאדמתנו.
לשמחתנו, התהליך המביש הזה עומד להיעצר. אנו כבר קרובים עד מאד לגאולה שתגדע באחת את כל הנישולים והוויתורים ותשיב לנו חזרה ובכפל-כפליים את כל מה ששייך לנו. אבל גם בינתיים, אל נא נשתטה. הבה נהיה גאים ביהדותנו, בתורתנו ובשמותינו.
