לפני כ-700 שנה חי בספרד גאון גדול ומפורסם בתורת הקבלה ושמו רבי משה בן שם טוב ליאון, אשר עליו מסופר כאן כיצד עזר ליהודי אחד לחזור בתשובה .
בעירו של רבי משה גר יהודי אחד, אדם שעבר עבירות רבות וחטא חטאים גדולים, בחשבו כי כבר לא תועיל לו כל תשובה.
באחד מימי עשרת ימי תשובה פגש אותו אדם את רבי משה די ליאון ברחוב, ובנימה של לעג פנה אליו: "היכולה תשובה להועיל גם לפושע וחוטא כמוני ?!"
"אין דבר המונע ומעכב בפני התשובה, כשחושבים ומחליטים עליה ברצינות" – ענה הרב, והוסיף: "אולם בקשר אליך רק המוות יוכל לפדותך מהעבירות. אם תבקש על עצמך את המוות בתור כפרה על עוונותיך, אזי תתקבל תשובתך".
"והאם אזכה גם לעולם הבא?" – שואל העבריין.
"כן, יהיה לך 'עולם הבא' כמו לכל יהודי כשר" – הבטיחו הרב.
"יבטיח לי כבוד הרב, כי אהיה עמו במחיצתו בגן עדן, אם אחזור בתשובה" – דרש החוטא.
הרב הבטיח לו וילך לדרכו לבית המדרש. נכנסו הדברים בלבו של אותו יהודי חוטא וילך אחריו.
בארשת רצינות גמורה, בחרטה מלאה על חייו המלאים חטא, התחנן היהודי לפני הרב : "רבי, יעזור לי לחזור בתשובה. הנני מוכן ומזומן לכל. אפילו לקראת המוות ובלבד שיתכפרו עוונותי".
הושיב הרב את בעל התשובה הלזה על ספסל בבית המדרש, ויצוה להביא לו גליל עופרת ולהרתיחו בכלי על האש, עד שייהפך לנוזל רותח. אז קשר הרב ליהודי זה את עיניו במטפחת ואמר לו: "התוודה, עתה על עוונותיך".
היהודי פרץ בבכי, אמר את הוידוי בלב נשבר, והתחרט מקרב לב על עוונותיו הרבים.
"המקבל אתה עליך מיתה משונה זו?" – שאלו הרב.
"כן, רבי, ובלבד שיתכפרו עוונותי" – ענה בעל התשובה.
"אם כן פתח פיך ובלע" – צוה עליו הרב.
היהודי פתח את פיו ויבלע… אולם לא את העופרת הרותחת בלע, אלא כפית של דבש… אשר הרב הכניס לתוך פיו.
פרץ היהודי בשניה בדמעות שליש: "רבי, מה עוללת לי? האם חמד לו הרבי לצון? מואס הנני לחיות בגוף מסואב זה שלי, ברצוני להציל את נשמתי, קחו את חיי ובלבד הצילו את נשמתי!"
"בני, ענה לו הרב, אל תירא. היושב בשמים קבל את תשובתך!"
מאז לא נפקד מקומו של יהודי זה מבית המדרש, מקום אשר למד, התפלל וצם ימים שלמים, וחי את שארית שנותיו בתשובה.
זמן קצר לאחר פטירתו של רבי משה די ליאון נפטר גם יהודי זה, וברגעי חייו האחרונים בשכבו על ערש דווי, קרא: "פנו מקום לרבי משה די ליאון! הוא בא להוליכני לגן עדן". ובעוד מילים אלו על שפתיו החזיר את נשמתו הנקיה לבוראה.
