חיינו הקצרים מלאים התמודדויות והתלבטויות בין טוב לרע, בנושא זה אנו עדים לתופעה מעניינת: לפעמים נדמה לנו שהרעיון או המעשה הוא טוב מאין כמוהו אולם לפתע אנו מגלים שיש לו גם מתנגדים הרוצים להרע. אין דבר שהוא כולו טוב ובכל מקום שישנו טוב נמצא את הרע כנגדו.
נשאלת איפוא השאלה: הרי הקב"ה הוא תכלית הטוב ודואג כל כך לברואיו, מדוע אם-כן ברא בכלל מציאות של רע העומדת בניגוד לטוב ומקשה עלינו להדבק בדברים טובים? מהי סיבת מציאות הרע בעולם? מי צריך אותו?
האם מאלוקים תצא הקללה?
פרשת השבוע פותחת במילים: "ראה אנוכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה. את הברכה אשר תשמעו אל מצות ה' . . והקללה אם לא תשמעו…".
הימצאותם של מספר ביטויים בפסוק זה דורש הסבר:
הביטוי "אנוכי" רומז על דרגה נעלית ביותר – עצמותו של הבורא. מילה זו פותחת את המעמד הנשגב ביותר – מתן תורה – והיא מופיעה בתחילת עשרת – הדיברות: "אנוכי ה' אלוקיך". מסתבר להניח שבדרגה כה גבוהה לא שייכת מציאות של רע וכל ההעלמות וההסתרים בטלים מפניה, ואם-כן מדוע דוקא ביטוי זה מוזכר בפסוק בשייכות אל הרע – הקללה. ראה אנוכי נותן … ברכה וקללה"?
ועוד ענין הדורש ביאור: ידוע מאמר חז"ל כי "הנותן בעין יפה הוא נותן", ולאור זאת, האם הקב"ה "נותן" את הקללה, חלילה, בעין יפה ובתור מתנה?!
ועוד: המילה "לפניכם" מורה על פנימיות. בפסוק נעשית הפניה אל עם ישראל שבעיקרו ובפנימיותו הוא כולו טוב, ושוב נשאלת השאלה איך יתכן שדוקא לפנימיותם של בני-ישראל תנתן הקללה?
במילים אחרות אנו חוזרים לשאלה ששאלנו בתחילת דברינו: כיצד יתכן שמאלוקים הטוב תצאנה הרעה והקללה?
הבחירה – ערך עליון
אחת ממעלותיו הגדולות ביותר של האדם היא הבחירה, כמוזכר בהמשך ספר 'דברים': "החיים והמוות נתתי לפניך, הברכה והקללה, ובחרת בחיים". לפני האדם מוצבות שתי ברירות ועליו לבחור בדרך הנכונה. יוצא מכך שהרע קיים כדי שתהיה לאדם בחירה חופשית.
אילו היה קיים בעולם רק טוב ולא היו לו לאדם כל נטיות ואפשרויות לעשות רע הוא היה נאלץ מחוסר ברירה אחרת לעשות טוב והיתה נשללת ממנו הבחירה. הבחירה קיימת רק כששתי הדרכים מוצגות בפני האדם ונצרכות לו במידה שווה, והיצור היחיד בעולם שניתן לו הכוח של הבחירה חופשית הוא האדם, אפילו מלאכים ושרפים אין להם בחירה, שלא לדבר על בעלי החיים האחרים. כל אלה התנהגותם ופעולותיהם נעשות באופן אינסטנקטיבי בגלל תכונותיהם וטבעם שניטעו בהם על-ידי הבורא מיום הוולדם, מה-שאין-כן האדם, בחיר הנבראים, הפועל על פי שכלו והרגשותיו.
פועל יוצא מן הבחירה הוא השכר על המעשים הטובים והעונש על הרעים, הניתנים לאדם בהתאם לבחירתו, זאת בניגוד לשאר היצורים שאינם מקבלים שכר או עונש בעקבות מעשיהם.
אין מה לפחד מהרע
לאחר שנוכחנו לדעת על תפקידה החשוב של הבחירה בחיי האדם, נכיר בטובת יצירתו של ה"רע" בעולם. אלמלא הרע לא היתה בחירה כלל! – הרע מצד עצמו אין לו ממשות וכל ענינו הוא לעורר את האדם.
דבר זה מביא אותנו לחשוב שאין מה לפחד מן ה"רע". בבחירת האדם בטוב מתבטלת ממילא מציאות ה"רע" והוא מתקשר עם הקב"ה ע"י קיום כוונתו העליונה. כעת נבין מדוע כשהפסוק הראשון בפרשתנו מדבר על קללה, שהיא מייצגת את הרע בעולם הוא מזכיר ביטויים כמו "אנוכי", "נותן" (בעין יפה), "לפניכם" (לפנימיות היהודי). כל זאת נעשה כאמור בכדי ללמדנו שכל מטרתו של הרע נועדה לטובתינו, כדי שתהיה לנו בחירה הופכית ונלך בדרך הטובה מרצוננו הטוב. יחד עם זאת הרע נמצא גם בדרגות הגבוהות ביותר שהרי כל ענינו הוא לטובה.
בשבת זו אנו מברכים את חודש אלול בו מתגלית המדרגה הגבוהה של י"ג מידות הרחמים. יכול מישהו לחשוב שהיות ובעולם מאירה דרגה כה נעלית, שמא אין אנו זקוקים בתקופה זו לעבודה ובחירה? תשובה לכך אנו מוצאים על-פי האמור בתחילת פרשתינו – ה"קללה" נמצאת גם במדרגה של "אנוכי", דהיינו: הרע נמצא גם בדרגות הגבוהות ביותר, ולכן, בכל הזמנים והמצבים, תמיד ניתנת לאדם הבחירה החופשית.
