הבית האסור

תעודת זהות

הרב שלום ודינה גרינברג שליחי חב"ד לשנחאי, סין אוכלוסייה: 19 מליון תושבים יהודים: 1000 שטח: 6000 קמ"ר (רבע ממדינת ישראל) מצב פוליטי: ממשל קומוניסטי פעילות: שני בתי חב"ד; בצד המערבי (פושי) ובצד המזרחי (פודונג), בית כנסת, מסעדה כשרה וגן ילדים פז"מ שליחות: שמונה שנים.

מלפני שמונה שנים הגענו רעייתי דינה ואנוכי לשליחות מטעם חב"ד והרבי מליובביץ' בסין.

הממשל הקומוניסטי שעדיין שולט כאן ביד רמה אינו מאפשר לדת שאינה מוכרת בחוק הסיני לפעול במדינה, וכיוון שהיהדות אינה נחשבת לדת רשמית בסין, בעצם אסור לנו להיות כאן. אך חרף החוקים הנוקשים, מעודד הממשל, שמעוניין בכך שאנשי עסקים יהודים ישקיעו בסין, את הפעילות ה'לא חוקית' שלנו, ועוזר לנו למצוא דרכים יצירתיות שבאמצעותן לא נפר את החוק ויחד עם זאת נוכל גם לעשות כרצוננו. ממש ללכת עם ולהרגיש בלי (בסינית זה נשמע יותר טוב).

קחו לדוגמה את בית חב"ד, הממוקם על פי עצת אנשי הממשל המקומי בווילה פרטית, שבאופן רשמי נחשבת למקום מגוריי שאליו אני מזמין אנשים כאורחי האישיים. מדובר במרכז יהודי תוסס בן ארבע קומות שמכיל בית כנסת, מסעדה, גן ילדים, ובעתיד המאוד קרוב גם מקווה. כך מתגברים על בעיית האיסור לעסוק בפעילות דתית לא רשמית.

אך על דבר אחד השלטונות מתעקשים מאוד – עליי להבטיח להם שלא אנסה לגייר את הסינים המקומיים ולהעבירם לדת היהודית. מי שמכיר את שירותי הביטחון הסיניים יודע שהם יוודאו שההבטחה שלי אכן תמולא. זה לא שיש להם משהו מיוחד נגד היהדות, הם גם לא פוחדים שהכריזמה המפורסמת שלנו תשכנע מיליארד סינים להתחיל לחבוש כיפה על בסיס יומי, פשוט יש להם עיקרון יסודי שלפיו הם מאוד לא מעוניינים שזרים יעצבו את דעת הקהל המקומית וישפיעו עליה. כפועל יוצא של ההוראה הזו, אסור לי לכלול לפעילות שלנו כל אדם בעל אזרחות סינית בלבד, ואם אפר תנאי זה הם מתחייבים לעצור את הפעילות שלנו ללא כל התראה מוקדמת.

כמובן שכל העניין הזה גורם לנו לא אחת לאי נעימויות, במיוחד כאשר אנשי עסקים יהודים רוצים להביא את השותפים המקומיים לבית חב"ד, כדי שיהיו נוכחים ויתוודעו לתפילת שבת וחג, מסיבת פורים או סדר פסח. ועלינו, כאילו היינו סלקטורים בכניסה למתחם בילוי אופנתי מוטלת החובה להודיע להם באדיבות תקיפה, שלמרות שמבחינתנו היינו שמחים להראות להם את היופי של הדת היהודית, הם אינם יכולים לקחת בה חלק.