עושים סדר בעולם!

הס הושלך באולם "קורונה" השוכן בטבורה של העיר אוז'גורוד (אונגוואר) בירת חבל הקרפטים. תפילת ערבית של חג הפסח הסתיימה זה עתה בהשתתפות כשלוש-מאות גברים, צעירים מגושמי מראה אך בקרבם נשמה ואמונה יוקדת לצד קשישים שעברו מכבר את גיל הגבורות, כאלו הזוכרים היטב את ה"שטעטעל" בשיא תפארתו. המוני היהודים ישבו נרגשים, רובם בפעם הראשונה בחייהם, סביב שולחן הסדר.

נכבדי הקהילה היהודית לצד ראש-העיר ועוזריו הבכירים ישבו בשולחן המזרח משני צידיו של שליח חב"ד ורבה הראשי של העיר ומחוז הקרפטים, הרב מנחם-מענדל טייכמן. זה היה ימים ספורים אחרי שהגיע לפעול בעיר יחד עם זוגתו וילדיהם הקטנים. הרב פתח בסיפור, שהושמע באותו זמן במאות סדרים ציבוריים אחרים ברחבי העולם.

"פעם", כך סיפר ברוסית צחה, "היו זוג קבצנים, יהודי וגוי. הם הסתובבו יחדיו והלכו לכל מקום. כשהגיעו לעיירה יהודית חבש גם הגוי כיפה לראשו ונכנס יחד עם שותפו היהודי לאכול בבתי נגידי עם שאירחו כל אדם שחפץ באוכל חם ומזין. באחד הימים סיפר היהודי לחבירו כי חג הפסח יחול בימים הקרובים, וכי מובטחת לו סעודת מלכים הכוללת יין משובח ובשר צלוי, אם יתלווה אליו לחוג את ליל הסדר בבית משפחה יהודית. "תצטרך להתאפק קצת עד שנגיע לארוחה המרכזית, אבל לא תתחרט", שיתף מיועדנו היהודי את הגוי.

ליל הסדר הגיע וזוג הקבצנים, לבוש חגיגית, התייצבו בביתם של משפחה יהודית. בעל הבית חזר מבית הכנסת מלווה בילדיו, והם התיישבו סביב השולחן הערוך לתפארה. הגוי חיכה וחיכה ואוכל – אין. הוא רצה ללכת אבל חברו היהודי מנע זאת ממנו.

"תחכה עוד קצת", הפציר. לאחר כחצי שעה של ציפיה מורטת עצבים בה קראו היהודים מתוך חוברות מהודרות, הגיע הרגע המיוחל. אבי המשפחה לקח ירק מוזר והכניס בתוכו רסק לבן. כך עשו גם שאר בני המשפחה. הקבצן הגוי שם את ליבו לכך שכל אחד שם רק מעט מהרסק והבין כי מדובר ככל הנראה במאכל יקר-ערך שאין בנמצא הרבה כמותו. בהתלהבות יתירה הוא לקח מעט מהירק המוזר, בצירוף המאכל הלבן ונגס. זה היה המרור, כמובן. הוא לא ידע את נפשו וברח מהבית כל עוד נפשו בו.

"טיפש", סנט בו היהודי לאחר-מכן. "אם היית מחכה רק עוד מעט, היית זוכה להגיע לסעודה העיקרית"… צחוק רב מילא את האולם הגדול של "קורונה". "תתאפקו קצת", אמר הרב טייכמן. "נקרא את הקטעים החשובים בהגדות המתורגמות לשפת המדינה, אח"כ נאכל מרור, אבל בסוף תגיע סעודת החג".

הציבור הבין את הרמז. איש לא זז, גם כשהשעון תקתק במהירות והשעה אצה רצה לה. אף אחד גם לא ברח אחרי המרור. שלוש שעות תמימות ישבו כחמש-מאות נשמות יהודיות טהורות וזכות, ושמעו את סיפורו של עם-ישראל, עת יצא ממצרים, בשילוב דברי חסידות וסיפורים לרוב.

הם גם שרו שירים יהודיים נושנים, משולבים ברוסית ובאידיש, ומעינות דמעות ההתרגשות נפתחו. כולם נשארו לסעודה ואכלו כזית מצה, שתו ארבע כוסות ולא ישכחו לעולם את החוויה הזו, שקישרה אותם בקשר הדוק למליוני אחיהם היהודים שחגגו את חג הפסח בכל העולם כולו. עובדה שגם בשנים שלאחר-מכן הם גדשו שוב את אותו אולם, ומספרם רק גדל משנה לשנה. רבים מהם התחילו בעקבות הסדרים להגיע לבית-הכנסת הישן, אותו פתח שוב לאחר שנים רבות הרב טייכמן. עשרות רבות התחילו לקיים מצוות, בזכות אותו סדר והקשר ההדוק שנוצר בעקבותיו, והם מתחזקים בדת ישראל, כל אחד ודרגתו הוא.

הסיפור על זוג הקבצנים מסופר בסדרים ציבוריים רבים, במטרה להבהיר לנוכחים כי גם אם לא יבינו את כל הכתוב בהגדה, שווה להם לחכות ולטעום מהמצה. אחרי שבועות של השקעה אין-סופית מצידם של השלוחים, בכל הנוגע לסדרים הציבוריים, הם צריכים גם לדעת לנווט את הקהל ולהשאירו עד סוף הסעודה כדי לזכותם ב"מיכלא דמהימנותא".

חג הפסח הוא החג הקשה ביותר בשליחות. במשך שבועות ארוכים ובמקומות נידחים אף חודשים, מתארגנים שלוחי חב"ד לחוג את חג הפסח עם קהילתם על הצד הטוב והמהודר ביותר שיש.

עליהם למצוא אולם שיכיל את עשרות / מאות ובמקומות מסויימים אף אלפי המשתתפים בסדרים הציבוריים. מאות אלפי יהודים, שרובם זוכים להגדרתו הנפלא של הרבי "הבן החמישי" – אשר לא יודע בכלל שצריך לשאול, חוגגים עם השלוחים. מערבות קריג'יסטן הנידחת ועד הרפובליקה הדומיניקנית. מאוסלו בירת נורבגיה, דרך גינאה המשוונית וכלה בעיר התיירות פוקון שבצ'ילה.

מדינות שרובכם לא שמעתם עליהם מימיכם. גם השלוחים, למען האמת, לא שמעו לפני-כן על מדינות אלו. רק כשנקראו לדגל, להצטרף לחוד החנית של הצבא היהודי הגדול בהיסטוריה במלחמה הגורלית כל-כך על כל יהודי, בן אברהם יצחק ויעקב, יהיה מצבו הרוחני ככל שיהיה, הם התוודעו אליהן.

בנוסף לדאגה לאולם, שעולה סכום רב שעל השלוחים לחפש את מקור מימונו, הם גם צריכים לארגן כמות אדירה של מצות, יין, עופות ובשר כשרים למהדרין. לחפש את המקום הזול ביותר לקניית מצרכים אלו ולדאוג לשינועם. חלק מהמזון יגיע בקונטיינרים דרך היבשה, למדינות אחרות בדרך האוויר ולמקומות אחרים על-גבי אוניות. בשנים האחרונות נוסף גם הפן הביטחוני. השלוחים צריכים לכתת את רגליהם כדי להיפגש עם מפקד משטרה בכיר במדינה פלונית או למצוא מאבטחים פרטיים מיומנים שישמרו על החוגגים במדינה אלמונית.

אחד משלוחים אלו, העושים לילות כימים למען אחינו בני ישראל הוא השליח הרב שלמה בן-טולילה, מיקירי השלוחים. הוא פועל במדינות אפריקה השחורות כעשרים שנה, מאז נשלחו לשם הוא ורעייתו על ידי הרבי, בשנת ה'תשנ"א. הרב בן-טולילא, יליד מונטריאול, קנדה, ובן לקהילה החב"דית הגדולה בעיר הגיע לראשונה בחייו ליבשת אפריקה, כשהיה בחור. הוא נשלח מטעם ה"מרכז לענייני חינוך" – הגוף האחראי בחב"ד על השלוחים והשליחות, לתור את מדינות היבשת לאורכן ולרוחבן, יחד עם עוד מספר בחורים. הם נסעו לערים נידחות וחיפשו את היהודים המקומיים, מצאצאי יוצאי רוסיה ומדינות מזרח אירופה שהיגרו לאפריקה עם פרוץ מלחמת העולם השניה. בפגישות אלו עודדו הרב בן-טולילא וחבריו את היהודים המקומיים, היוו אוזן קשבת לצרותיהם, למדו איתם ושהאירו להם חומר יהודי רב.

לאחר חתונתו הוא, יחד עם רעייתו ביקשו לצאת לשליחות. הם פנו אל הרב משה קוטלרסקי האחראי לעניין, והוא שאל אותם אם ברצונם לפתוח את מרכז חב"ד למדינות מרכז אפריקה, שיהווה מגדל-אור רוחני לאלפי היהודים המקומיים ולבעלי העסקים הישראלים המפוזרים בנקודות רבות ביבשת. לפני יציאתם, הרבי בירכם להצלחה ומרכז חב"ד למדינות אפריקה הפך בתוך חודשים בודדים לעובדה קיימת.

את בית חב"ד הם פתחו בקונגו, מדינה ענקית הגדולה עשרות פעמים מישראל.

הזוג בן-טולילה הגיעו לארץ ציה ומדבר שממה רוחני גדול. למרות הבדלי התרבויות וקשיי ההתאקלמות, הם התגברו על כל המכשולים. את ליל-הסדר הראשון שארגנו שם, לא ישכח הרב שלמה לעולם: "הגענו לקינשאסה בירת קונגו חודשיים לפני פסח ועדיין לא ידענו איך מתארגנים בפרק זמן קצר כל-כך לדבר כה רציני. קורבי משפחה מעבר לים הבטיחו לסדר לנו מצות דרך צרפת, ואת הבשר, היין ושאר צרכי הסדר שלחו לנו בטיסה מדרום-אפריקה – המדינה המערבית ביותר ביבשת שיש המכנים אותה "אירופה של אפריקה", מרחק של חמש שעות טיסה מקינשאסה".

היין הבשר ושאר המצרכים הגיעו בשלום, כך גם המצות, החרוסת וההגדות. אבל דווקא המרור, שנשלח בטיסה של חסרת יו.טי.איי מצרפת, לא הגיע. שלמה בן-טולילה לא הרים ידיים. הוא הפך את העיר בניסיון למצוא מרור אך ללא הצלחה. לאחר שבוע נסובו ארבעים יהודים סביב שולחן הסדר. רק המרור היה חסר. "מישהו אמר לנו אז, שבקונגו לא צריך מרור… אבל האמת שלא היה טוב, אנחנו לא חשים מרירות במקום הזה. בכלל לא. אנחנו הרי שלוחים של הרבי וזה הדבר הכי מתוק שיכול להיות, גם אם בגלל זה הפסדנו ליל סדר עם המשפחה".

ילדיהם של משפחת בן-טולילא שעברו את גיל שלוש-עשרה לומדים הרחק מקונגו. הבן הגדול לומד בישיבת חב"ד בדטרויט, הבת בסמינר בקנדה. שני הקטנים יותר לומדים מקצועות קודש יחד עם חמש-עשרה מילדי הקהילה, שלושה פעמים בשבוע.

בעשרים השנים שחלפו מאז אותו ליל-הסדר הראשון בקונגו, התבססו השלוחים בן-טולילה. הקשר עם הנשיא מר קבילה הדוק מאוד. "בפעם האחרונה שהייתי אצלו, לפני החגים, הענקתי לו במתנה חמישה-חומשי-תורה עם תרגום לאנגילת. מאז פגשתי מספר פעמים יהודי בעל השפעה רבה במדינה, שהוזמן ללשכת הנשיא מספר פעמים בחצי השנה האחרונה. הוא סיפר לי בהתלהבות שהסט המפואר נמצא עדיין על שולחנו של הנשיא וכי הוא מייקר מאוד את המתנה". ת

שעה חודשים לאחר בואם של בן-טולילה לקינשאסה הם נקלעו לניסיון הפיכה. הרחובות בערו ויריות נשמעו בכל מקום. מדינות רבות שלחו מטוסים שיוציאו את אזרחיהן מקונגו השסועה. גם ישראל שלחה מטוס כזה וזוג השלוחים עלה עליו. כששלמה ניסה לברר אצל הרבי, באמצעות המזכירים, האם לחזור לקונגו, הוא קיבל תשובה כי ישאל בר-סמכא בנידון, תושב קונגו.

"היה ברור שהרבי נותן פתח לחזור ואכן שוחחתי עם חבר ודחפתי אותו לקבל את מה שרציתי לשמוע". "חשוב לי לציין", מדגיש שלמה, "כי היום המצב שונה לחלוטין. הנשיא שלנו מאוד אהוד ומקובל והוא מקדם ומפתח את המדינה בצעדי ענק". למרות הנסיונות והקשיים הרבים שמובנים היטב לכל אדם חרדי שרק מנסה לחשוב מה אומרים מגורים באפריקה, הם לא נכנעים. "אין לנו כאן בכלל מציאות של חלב, וכבר אפשר לומר שאנחנו והילדים התרגלנו לחיות עם חלב סויה. גבינות יש לפעמים נדירות, כשמישהו מביא". אבל מה שבאמת מחזיק את רוחו, זה זכרון משיחה עם מזכירו של הרבי, הרב חודקוב.

"לפני שיצאתי לשליחות נפגשתי עם הרב חודקוב והוא אמר לי בין השאר משפט שנחקק בליבי לעד. "את הרבי", כך אמר המזכיר, "לא מעניין איזה הסדר יש לך עם ה"בעלי-בתים". לרבי איכפת ונוגע דבר אחד: שעוד ילד יהודי ידע את הא' של "אנוכי הוי' אלוקיך"… זה מה שמחזיק אותי, הידיעה שאנחנו כאן למען עוד ילד יהודי, בין אם ילד בגיל או מבוגר שידיעתו באידשקייט מקבילה לזו של ילד".

משנה לשנה מתרבים הסדרים הציבוריים שנערכים ביבשת אפריקה. בנוסף לשלוחים במרוקו, טוניס ודרום-אפריקה, אחראי הרב בן-טולילא על למעלה מעשרה סדרים ציבוריים שנערכים תחת אחריותו. מניו-יורק נשלחים לעזרתו "תמימים" חב"דיים שעורכים פעילות בפסח ובשבוע שלפניו. השנה ישלחו עשרה זוגות שכוללים יחד עשרים בחורים. הם יבקרו ויעוררו את הנקודה היהודית החבויה בקרב בני הקהילות במדינות קניה, ניגריה, חוף השנהב, נמיביה, אנגולה, גאנה, וגינאה המשוונית.

שבוע לפני חג הפסח הם יגיעו למדינות אלו, ימסרו שיעורי תורה, יערכו ביקורי-בית, יקימו "מצה-בייקרי" לילדים היהודים ויאפו איתם ביחד "מצות" תוך כדי הסברים על חג הפסח.

אם תהיתם מה ליהודים ולאפריקה, מתברר כי מדובר בקשר של עשרות שנים. בזמן מלחמת העולם השניה היגרו לקונגו, שהייתה אז תחת שלטון בלגי, עשרות יהודים שברחו מהתופת הנוראה באירופה. אלו קראו לחבריהם והקהילה היהודית בקונגו הגיעה עד לגודל של אלפיים נפשות. כיום מונים היהודים, כולל הישראלים, רק כחמישה-עשר אחוזים ממספר זה. בקינשאסה יש מאתיים וחמישים יהודים ובשאר הערים הרבה פחות.

"הייתי לא מזמן בעיר בת שני מליון תושבים שמתגוררים בה פחות מעשרה יהודים", מספר שלמה. ברבות השנים התערבה רוב הקהילה היהודית, לדאבון-לב, עם הגויים. רובם התחתנו עם מערב אירופאיים, צרפתים ובלגים ומקצתם עם שחורים מקומיים. הישראלים עוסקים בעיקר ביהלומים, אך יש גם שסוחרים. רבים אחרים מהקהילה היהודית באפריקה הם רופאים ואחד מהם אפילו מנהל את חדר המיון. רובם ככולם רחוקים מהיהדות ומכל דבר הקשור לדת, אך דווקא שם, באפריקה הם מתקרבים. רוצים להיות יחד, לדעת ולהבין יותר. "הישראלים כאן פשוט מחכים בכיליון עיניים לשבת. הם יודעים שזה היום היחיד שכולם מתפללים יחד, סועדים ביחד ואז יש גם הרבה זמן לדבר על הכל".

מדהים לראות את התייחסותו המיוחדת של הרבי לעניין הסדרים הציבוריים. בתחילת חודש ניסן ה'תשמ"ו הגיעו ליחידות אצל הרבי ב-770 שבשכונת "קראון-הייטס", ברובע ברוקלין שבניו-יורק, שני הרבנים הראשיים לישראל דאז, הרה"ג הרב אברהם שפירא זצ"ל, והרב מרדכי אליהו זצ"ל. לאחר ההתפלפלות של הרבי עם הרבנים ודברי-תורה עמוקים שדנו בהם בנגלה ובנסתר, הפנה הרבי את תשומת-ליבם לעניין הסדרים הציבוריים והתבטא אז באופן נדיר על העניין, שמבהיר כמה חשיבות יחס הרבי לאפקט הרוחני שיגיע בעקבותיהם.

* "אני מבקש", אמר הרבי "כי תפעלו לכך שכל רב עיר בארץ-הקודש יערוך סדר ציבורי מפואר. שהסדר יערך בצורה המכובדת ביותר שניתן. אני מצידי, אשתתף במחצית מן ההוצאות של כל סדר ציבורי בארץ הקודש". לאחר שאחד מהרבנים תהה בדבר רצינות דבריו של הרבי, הפטיר הרבי: "אני אדם רציני"…

אחר-כך אמר להם הרבי כי הוא מסתכל על הסדרים הציבוריים ממבט של סוחר. סוחר רוחני. "אני מסתכל על הנקודה היהודית שתתעורר בליבותיהם של היהודים שישתתפו בסדר. על מה שיבוא אחר-כך. על התוצאה". הרבי הסתכל על הנחת התפילין שתבוא בהמשך, על ההשתתפות בשיעורי תורה כתוצאה מהצימאון הגדול שרק יגבר לאחר הסדר. על הדלקת נרות שבת בידי יהודיה מבוגרת שתיזכר בבית הוריה. אפילו אם מדובר רק באדם בודד אחד שיתקרב – לרבי זה שווה עולם מלא.

הרב עופר קריפור, שליח חב"ד לעיר קוסקו שבפרו – דרום-אמריקה, שם לב לעובדה זו, אותה ציין הרבי. "רוב התיירים בפרו הם זמניים. מגיעים, מטיילים וממשיכים הלאה. לעוד מקום. אבל יש גם כמה יהודים, שכלפי חוץ מרוחקים מאוד משמירת תורה ומצוות, המתגוררים כאן בעיר. אחת מהם, לדוגמה, היא ישראלית שהגיע לכאן, והידרדרה במצבה כל-כך עד שהיא עובדת עבודה-זרה רח"ל. לילדיה היא קראה בשמות של אלים הודיים. במשך השנה היא שומרת על מרחק מאיתנו ומפגינה עוינות לכל מה שריח של תורה ומצוות נודף ממנו. היא "אנטי" אמיתית. אבל בליל-הסדר היא מתייצבת בגאווה ומצטופפת יחד עם עוד אלף "בנים-חמישיים" ישראלים, באולם הענק שאנו שוכרים. באותו רגע אנחנו רואים שמשהו זז בתוכה. שהיא מתרגשת מאוד. זה יקח זמן, אולי אפילו הרבה זמן, אבל אנחנו בטוחים שבסופו של דבר ההשתתפות בליל-הסדר ואכילת המצה – "מאכל האמונה", ישפיעו עליה להתקרב ליהדות, גם אם היא לא תבין באותו הזמן מהיכן הגיע הרצון".

לילות-הסדר הציבוריים של חב"ד מחולקים לקטגוריות שונות. בארץ מיועדים הסדרים לעולים חדשים, או לאלו שאין להם משפחה לשמוח איתה. במקומות אחרים בארץ, מדובר באירוע יוקרתי שאנשים נלחמים כדי לתפוס בו מקומות מבעוד-מועד. הסדרים נערכים בבתי חב"ד או באולמות יוקרתיים, ובדרך-כלל נגבה סכום כסף מהמשתתפים כחלק מההשתתפות בהוצאות הרבות. גם שלוחים שיש להם כיסוי מלא לעריכת ליל-סדר ציבורי, ויש רק בודדים מעין אלו, מעדיפים לגבות כסף. "אנשים שישתתפו בהוצאות ויקנו כרטיס כניסה לסדר אפילו תמורת סכום סימלי ירגישו יותר טוב, ובמידה רבה יעריכו גם הסדר. כשנותנים הכל בחינם – אנשים נוטים לזלזל".

בחוץ-לארץ, לילות הסדר הציבוריים מתחלקים בין ליל-סדר למקומיים ולאנשי עסקים. כזה הוא גם הסדר שיערך בסיאול, בירת דרום-קוריאה על-ידי השלוחים הרב אשר וזוגתו ליצמן. הם הגיעו לדרום-קוריאה – אחת המדינות היקרות בעולם, לפני כשנתיים, שלושה שבועות לפני פסח, עם תינוקת קטנה. "כשהגענו לסיאול לא היה לנו כמובן דירה, ונאלצנו להשכיר חדר במלון-חדרים. שם גם התחלנו את כל ההכנות לחג. בכל חדר היו כיריים עם אש קטנה, ושכרנו שני חדרים, כדי שנוכל להיערך היטב עם הבישולים. בנוסף לכל הבלאגן של הבישולים, היו שם, בחדרים, גם את כל המזוודות והארגזים שלנו והבלאגן היה גדול. אבל ברוך-השם התוצאה היתה ליל-סדר שלא ישכח". אחד מרגעי השיא של ליל-הסדר ההוא היה דווקא בסופו. הרב ליצמן הזמין לליל-הסדר יהודי אמריקאי שפגש, שעובד בדרום-קוריאה עשרות שנים. "הזמנתי אותו להשתתף איתנו במלון בחג, אבל הוא אמר שבדיוק באותו ערב יש לו הופעה והוא לא יוכל להגיע. אמרתי לו שגם אם נראה אותו בסוף הסדר, לאחר ההופעה, נשמח מאוד.

כמה דקות לפני ברכת המזון הוא הופיע. בגלל שהוא מוזיקאי רקדתי איתו והשמחה במקום עלתה על גדותיה. ערכנו לו את קערת הסדר והוא אכל מצות, מרור, חרוסת זרוע וכל מה שצריך. זו היתה החוייה היהודית הראשונה שחווה מאז לידתו. מאז הוא מתחזק לאט ובעקביות. הוא מגיע מידי פעם לשבתות ואף התקין מזוזות בביתו".

ארבעים אנשים השתתפו בליל-הסדר הראשון של הזוג ליצמן. בהתחשב בעובדה שהם הגיעו לדרום-קוריאה רק שלושה שבועות קודם החג, ובהתחשב בעובדה שמספר היהודים שם אינו גדול כלל, מדובר בהישג אדיר. ההשקעה נתנה את תוצאותיה בשנה שלאחר-מכן, כשלמעלה ממאה אנשים השתתפו בליל-הסדר הציבורי. "השנה", אומר הרב אשר ליצמן בשיחה שקיים השבוע עם "המבשר" מהמזרח הרחוק, "הביקוש הוא אדיר, וכמות המשתתפים תזנק ללמעלה ממאה וחמישים איש, כשבניהם שגרירי שווייץ ואוסטרליה ששייכים לעם היהודי".

הקונטיינר עם המצות ושאר המאכלים שנשלחו לשלוחי חב"ד בקוריאה הדרומית, תקוע במכס. מסתבר שהקוראינים שוברים את ראשם בניסיום להבין מה זה הדבר המוזר שקרוי מצה. בינתיים, עד שהם יבררו במה מדובר, הקונטיינר נשאר סגור על מנעול ובריח, ממתין במכס. "ברול השם יש לנו מעט מצות ששלחו לנו בידי אנשי עסקים, אבל אם הקונטיינר לא ישוחרר עד ליל-הסדר נהיה בבעיה מבחינת כמות המצות וניאלץ להצטמצם מאוד".

בינתיים, יהודי מקומי בעל קשרים ענפים יושב על המדוכה, והוא הבטיח שעד החג המכולה תשוחרר.

השוני העיקרי בין ליל-סדר לתיירים לבין ליל-סדר לאנשי הקהילה הוא, שאת אנשי הקהילה ברובם מכירים השלוחים היטב. זה סדר הרבה יותר קטן וביתי. סדר לתיירים הוא המוני יותר, רועש, והשליח עצמו כמעט ולא מכיר את המשתתפים הרבים. הרב קריפור מארגן בקוסקו שבפרו את הסדר הגדול ביותר בדרום-אמריקה שצפויים להשתתף בו למעלה מאלף איש. כך גם בנפאל, בתאילנד ובשאר המדינות בהם יש ריכוז גבוה של טיילים ישראלים. ימים מספר לפני החג נצפית זרימה בלתי פוסקת של מטיילים לאיזור בית חב"ד. הם עוזבים את מסלולי הטיולים, ובאים לאכול מצות ולשתות את ארבע-הכוסות. התחושה של הישראלים היא, שמי שלא היה – הפסיד. כולם יחד, קיבוצניקים מלאי עגילים ונזמים, לצד חובשי כיפות סרוגות או "מסורתיים", חוגגים את יציאתם של בני ישראל ממצרים, כאיש אחד בלב אחד, מבלי הבט על ההשקפה האישית. לרבים מהם זו החוויה היהודית הראשונה בחייהם. שם, בליל-הסדר, הרחק מהבית, נופלים כל המחיצות ומתגלה הפנימיות היהודית הזועקת.

איש מהמוני התרמילאים שבפרו לא יודע עדיין היכן בדיוק יתקיים הסדר, שהוא נושא השיחה החם ביותר בין המטיילים במדינה. הסיבה לכך היא ביטחונית. הרב קריפור: "אנחנו מנועים לספר, מבחינה ביטחונית, את מיקומו של ליל-הסדר. יש לנו כבר אולם גדול מאוד שמוכן לקלוט את כל היהודים היקרים, אבל כדי שגורמים עויינים לא ינסו חלילה לתצפת על המקום וללמוד את סידורי האבטחה או להכנס באמתלא כלשהיא, נגלה על מיקום הסדר רק יום לפני פסח". הרב עופר קריפור לא חושש לרגע כי הפרסום המאוחר ימנע מאנשים להשתתף. "מספיק שאני אומר את זה רק לבודדים והידיעה תתפשט כאש בשדה קוצים. הישראלים כולם יספיקו להתעדכן, ויום זה מספיק הרבה כדי שהמידע יעבור מפה לאוזן".

ל"המבשר" נודע כי חלק משלוחי חב"ד, ובתוכם השלוחים בפרו, קיבלו התראה ממקור ישראלי בכיר, על כוונת מחבלים לבצע פיגוע. גם בשנה שעברה הייתה התראה כזו, אלא שאז היה זה כנקמה על חיסולו של בכיר חיזבאללה עימאד מורנייה. ההתראה הפעם מגיעה בעקבות חיסולו של בכיר חמאס מחמוד אל-מבחוח בדובאי.

הסדר בקוסקו, כמו בשאר המקומות יאובטח ברמה גבוהה מאוד. לא את כל סידורי האבטחה ניתן לגלות. אבל שמועות המגיעות לאוזננו מעידות על כך שמשרדי הבטחון והחוץ יעזרו באבטחתם של הסדרים ההמוניים לתרמילאים הישראלים. העזרה תהיה בעיקר בייעוץ ובדברים נוספים שלא נתעכב עליהם על גבי העיתון, אך לא בכסף.

"גורמים בכירים במשטרת ישראל יצרו קשר עם מפכ"ל משטרת פרו, והוא ידאג באופן אישי לכך שהמשטרה בעיר קוסקו תשמור היטב על הסדר ותמנע ניסיונות פיגוע. לי אישית יש קצת הבנה באבטחה, ואני בטוח שעצם העובדה שמאות שוטרים חמושים יסתובבו באיזור האולם בו נקיים את האירוע, ירתיע מפגעים פוטנצייאלים וירחיק אותם מהמקום", אומר קריפור. ואכן, מאות שוטרים שיערכו במבצע ענק, יאבטחו את ליל הסדר. בין השאר, ייחסמו כבישים ראשיים המובילים לאיזור האולם, לתנועת כלי רכב, וכמובן שגם הרחוב בו יתקיים ליל-הסדר יסגר הרמטית באמצעות מחסומים ושלל אמצעים טכנולוגיים. המיוחד בסדר בפרו הוא שהמשטרה תהיה כפופה לבית חב"ד, עד לסיום ליל-הסדר. "למרות שבמקרים רבים, במיוחד כשזה דורש את שיתוקה של התנועה בכמה מקומות, המשטרה מגבילה בזמן. כאן יש להם רצון טוב לעזור והם יהיו לשרותנו עד שאחרון התרמילאים יעזוב".

כמו רבים מעמיתיו השלוחים, נגזר על הרב עופר קריפור לא לשתף עיתונאים, מטעמים מובנים, בהליך האבטחה. כולם עונים את אותה התשובה: "אני לא יכול להרחיב בנידון", זאת על-פי דרישת משרד הביטחון הישראלי. הרב עופר מתנצל: "אם העיתון שלכם יתגלגל לידי ערבי שיעביר את המידע על אופני האבטחה הלאה, לגורמים מסוכנים, כל מבצע האבטחה עלול להינזק, וחומת האבטחה עלולה להיפרץ. זו הסיבה שנאסר עלינו להרחיב בנושאים אלו".

"בנוסף לשוטרים הפרואנים", מסכים השליח המקומי לשתף אותנו, "יעזר בית חב"ד גם בישראלים, תרמילאים שהתנדבו לצורך הענין". אלו יקימו מספר מעגלים כדי לנסות ולקלוט כל אדם שנראה חריג. "המקומיים לא מבדילים בנינו לבין הערבים. מבחינתם כולנו אותו הדבר, ומדובר בסכנה, כי למרות הרצון הטוב שלהם, הם עלולים לא להבחין במחבלים. לכן אנחנו זקוקים דווקא לישראלים שיכולים להבחין היטב מי יהודי ומי לא".

בנוסף למעגלי האבטחה של המתנדבים הישראלים ושל המקומיים, יתפרסו הישראלים המתנדבים גם בקרב הקהל.

שאלנו את הרב קריפור אם הוא חושש. בנוסף לאלף היהודים אותם הוא מארח, יש לו גם משפחה המתגוררת איתו בפרו, אישה וילדים קטנים. אליהם יצטרפו בפסח שמונה בחורים חב"דיים שיגיעו לתגבר את צוות בית חב"ד וינסו להגיע לכל יהודי בליל-הסדר, ולוודא שכולם יאכלו מצות ויקבלו ארבע כוסות. "קודם כל, אני סמוך ובטוח שהרבי איתנו בכל מקום ושומר עלינו. השליחים של הרבי חסינים. שנית, אני לא חושב שצריך להכנס לפאניקה, שכן ההתראה היא לא נקודתית עלינו ספציפית, אלא על מקום בו יש ריכוז יהודים גבוה, במיוחד כשמדובר בישראלים".

ליל הסדר בקוסקו בירת פרו, מתחיל כשעה וחצי לפני השקיעה. בכך באה לפתרונה בעיה שמטרידה שלוחים רבים. "אנשים מאוד אוהבים לצלם את ליל הסדר. זו מזכרת נהדרת עבורם , שכל-כך הרבה יהודים מתאספים בצוותא. מניסיון העבר, למרות שאנחנו חוזרים ומדגישים שאסור לצלם במהלך ליל-הסדר, תמיד יש אנשים שינסו לצלם וזה כואב ומפריע לנו מאוד. לכם אנחנו פותחים את האולם הרבה לפני תחילת הארוחה. כך יש זמן לכולם להתארגן במקומותיהם, מי שרוצה לצלם יכול לעשות זאת בשמחה, ואז ניגשים לתפילת ערבית המונית וחגיגית כשמיד לאחריה מסבים יחדיו".

לקראת האירוע הענק שוכר בית חב"ד בפרו את שירותיהם של עשרים וחמישה מלצרים מקומיים. התשלום עבורם כולל גם תלבושת מלצרים מיוחדת. על הבישול לחג אחראי שף מקומי. מדובר בכמויות אדירות של אוכל. די אם נתייחס לכמות המרק שיוגש בערב זה: מאתיים ליטר מרק…

בנוסף למרק יהיו גם כמה סוגי סלטים: סלט ירקות ישראלי לצד סלט אבוקדו, חמוצים, סלט כרוב ואפילו מטבוחה. לקינוח יוגש סלט פירות. הכל – כדי לאפשר ליהודים שיחשפו לליל-הסדר, להרגיש ממש כבני מלכים. בשבוע הבא ישחט הרב עופר, המשמש גם כשוחט מוסמך ומומחה ביותר, כחמש-מאות עופות, שמחצית מהם יוגשו בליל-הסדר. "חצי מהכמות תשמש אותנו ליל-הסדר, והחצי השני יהיה עבור "חול-המועד" ועבור המסעדה הכשרה למהדרין שמפעיל בית חב"ד".

פרו, כמו שאר מדינות דרום-אמריקה, עדיין איננה מפותחת דיה. מה שאומר שעל העובדים המקומיים של בית חב"ד תוטל המלאכה למרוט באופן ידני את הנוצות ולהוריד את העור, ועל הבחורים החב"דים תוטל מלאכת ה"מליחה".

"מדובר ביום שלם של עבודה שיתחיל בשש בבוקר ויסתיים בחצות הלילה".

ההחמרות של חב"ד בפסח – מן המפורסמות הן. רבים לא אוכלים סוכר אלא אם כן בישלו אותו בעצמם, שוקלד וגבינות – הס מלהזכיר. ירקות – רק קלופים, ויש רבים שמקפידים על בישול ב"שמאלץ" בלבד. שאלנו את קריפור האם ההקפדה החב"דית בנוגע לחג הפסח חלות גם על הסדרים הציבוריים. "בסדרים הציבוריים הקטנים יותר, יש שלוחים רבים שמנסים ליישם את כל ההחמרות. אבל בסדר ענק כשלנו זה מאוד קשה. שאלתי את אחד מרבני חב"ד והוא אמר לי שאין בעיה להקל מעט בסדר הציבורי. כמובן שגם לאחר ה"הקלות" הכל יהיה כשר למהדרין מן המהדרין, וכל אדם, אפילו חרדי, יוכל לאכול שם ללא חשש".

לאחר ההכנות הרבות והמתישות כל-כך בהכנת הסדר. אחרי כל סידורי האבטחה, הלוגיסטיקה, ניהול הסדר ביד רמה ושיחות אישיות לאחריו, יגיע הרגע בו יתפזרו המשתתפים לבתיהם או לחדריהם השכורים במלונות השונים. השלוחים בפרו, כמו שאר אחיהם ממשפחת שליחי חב"ד שיערכו אלפי סדרים ציבוריים בארץ ובעולם, ישובו לביתם. את הדרך הארוכה, חצי שעת הליכה, הם יעשו במאמץ רב, מותשים אך מאושרים על הזכות הגדולה שנפלה בחלקם. רק אז, בהגיעם הביתה, הם יתיישבו לערוך לעצמם "ליל-סדר" משלהם, עם כל ההקפדות והמנהגים. שעת חצות תתקרב אז, והם, ברובם הגדול, יאלצו לפסוח על הסעודה החג, כדי להספיק "אפיקומן" לפני חצות הלילה….

"אצל כולם פסח הוא יציאה מעבדות לחירות. אצל השלוחים, במובן מסויים, פסח הוא כניסה מחירות לעבדות", אומר עופר בחיוך. "כשכל בני ישראל יושבים בחג הפסח ונהנים מהסעודה, לאחר כל העבודה, אנחנו עדיין בעיצומה של העבודה האינטנסיבית. רק לאחר שביעי של פסח, כשכמות הישראלים פוחתת, אנחנו יכולים לנוח מהשבועות מעוטי-השינה שעברנו.

*הציטוט מדבריו של הרבי עבר עריכה קלה.