השנה היא שנה מיוחדת המכונה 'שנת הקהל'
דמיינו לעצמכם את המחזה הבא: מיליוני יהודים – גברים ונשים, תינוקות וסבתותיהם, תלמידי-חכמים ופשוטי העם – מקובצים בירושלים בהר הבית. דממה משתררת בקרב הקהל העצום כאשר המלך צועד מעדנות אל בימת עץ כשבידו ספר תורה… הוא קורא חלקים מספר התורה לעיני כל ישראל. העם כולו מקבל השראה עמוקה מן האירוע… איזה מפגן אדיר של אחדות העם כולו!
נשמע דמיוני? ובכן, בזמן בית המקדש היה מחזה כזה חוזר על עצמו מדי שבע שנים. וכאשר בית המקדש ייבנה במהרה בימינו האירוע שוב יחזור על עצמו כאשר המשיח עצמו יקרא מספר התורה.
"מקץ שבע שנים במועד שנת השמיטה בחג הסוכות, בבוא כל ישראל לראות את פני ה' אלוקיך במקום אשר יבחר, תקרא את התורה הזאת נגד כל ישראל באזניהם; הקהל את העם, האנשים והנשים והטף וגרך אשר בשעריך.". (דברים לא י-יב).
התכנסות מיוחדת זו נערכה מיד לאחר שנת השמיטה אשר במהלכה כל יהודי ארץ ישראל שהתפרנסו מחקלאות ומעבודת כפיים שבתו ממלאכתם. את השנה הם בילו בבתי המדרשות שם רכשו אנרגיה רוחנית מחודשת לקראת עבודתם בששת השנים הבאות.
וכך, בתחילת השנה השמינית הם עמדו לשוב אל הפרדסים ואל השדות. אך קודם לכן, ביום השני של חג הסוכות, שישה-עשר ימים לאחר תחילת השנה החדשה, הם התכנסו בבית המקדש כדי לשמוע את דבר ה'.
" למען ישמעו ולמען ילמדו ויראו את ה' אלוקיכם ושמרו לעשות את כל דברי התורה הזאת" (שם).
מתן תורה מחדש
האירוע קיבל את השם "הקהל" שמשמעותו התקהלות והתכנסות. היה זה האירוע היחיד בו היו מחויבים להשתתף כל היהודים: גברים נשים וטף. בכך המעמד היווה מעין 'מתן תורה' זעיר שכן כל אחד מבני ישראל נכח כשאלוקים העניק לנו את תורתנו בהר סיני.
"גרים שאינם מכירין (לא מבינים את לשון הקודש) חייבים להכין לבם ולהקשיב אזנם לשמוע באימה וביראה וגילה ברעדה כיום שניתנה בו בסיני… ו(האדם השומע) יראה עצמו כאילו עתה נצטווה בה ומפי הגבורה שומעה, שהמלך שליח הוא להשמיע דברי הא-ל". (הרמב"ם, הלכות חגיגה פרק ג הלכה ו).
"(מטרת התכנסות זו היתה כדי) להיות הקול יוצא בתוך כל העם, אנשים נשים וטף לומר: מה ההתכנסות הזו שהתכנסנו יחדיו כולנו? והם ישיבו: כדי לשמוע את דברי התורה, שהיא עיקרנו והודנו ותפארתנו. ומתוך כך יבואו לספר בגודל שבח התורה". (מעובד ע"פ החינוך, מצווה תריב).
הקהל בימינו
למרות שהציווי התנכ"י על שנת הקהל חל רק כאשר בית המקדש קיים ובארץ ישראל, הרבי מליובאוויטש מלך המשיח קרא לנצל שנה זו כדי לאחד ולערוך כנסים – לגברים, נשים וטף – כאשר משתתפי הכנסים יעודדו איש את רעהו להוסיף בלימוד תורה, בקיום מצוות וביראת ה'.
הרבי עודד עריכת כנסים אלו במיוחד במהלך חג הסוכות או בסמיכות אליו, כאשר כנס ה"הקהל" המקורי היה נערך בבית המקדש בירושלים; אך כל השנה היא הזדמנות מצוינת לעריכת כנסים אלה ולהפצת רעיון אחדות העם.
למרות שהאחריות העיקרית לעריכת כנסי אחדות אלו מוטלת בעיקר על מנהיגי הקהילות, הרי שכל אחד מאיתנו יכול למצוא הזדמנות – או לנצל הזדמנות קיימת – כדי לכנס כמה ידידים או ידידות ולערוך כנס הקהל משלו. כנסים אלו יוסיפו ללא ספק באחדות העם, ומי יתן ובקרוב נזכה לבניין בית המקדש ול'הקהל', התכנסות כל נדחי ישראל, בירושלים הבנויה.
